חוטי זהב מושכים אותי אליך כל פעם מחדש
חוטי כסף מושכים אותי אליו
למזלי אין בינכם דמיון,
הוא חזק וגברי ומסוגר, הוא איתן,
כמו בן חוואים מלפני מאתיים שנה, הוא קאובוי
אינטליגנציה שקטה ופשוטה.
ואתה שמושך אותי בחבלי קסם זהובים
לאט לאט כבר שנים, אתה מושך
אצילי ורגיש ומחבק ומגן ומרגיש ומראה
וטהור, כמו חד קרן
ועינייך ירוקות כמו אבן יקרה
שמהפנטת אותי עד אובדן חושים.
אותו מספר שנים אתם בסביבה
כשהייתי איתך עזבתי אותו לבד קצת
חוסר ההתמסרות שלו נתנה לי למצוא אותך
אתה נתת לי את כל מה שחלמתי בחיים
וכשהלכנו כל אחד לחיו
כשבחרנו את הבחירה הנוראה הזו
הוא היה שם מחכה בחיוך מסתורי
ולקח אותי אליו, לנחמני
וכבר כמה שנים שהלב שלי מושך אליך
והגוף שלי לוקח אותי אליו,
מנסה לשבור את המסכה שלו,
להמיס את שכבת הקרח
היא שהוא עוטה כל זמן שהוא איתי
הוא עדיין מנחם אותי כשנזכרת בך ורוצה הביתה
אל זרועותיך החמות, אל עינייך.
יש לנו שיחות כאלה
בלילה, עליך.
וכולי מסורבלת בתוך החוטים
שקשורים אל הלב שלי, אל הגוף שלי
ומושכים לשני הכיוונים,
ולפעמים עמוק בלילה
מתעטפת בהם שיחממו אותי
וכבר כל כך הרבה שנים הם שם
שהזהב חדר לשיערי
והכסף לעיני ולעורי
מזכרות קטנות שמלוות אותי בכאבי עלי,
בכאבי עליכם |