היא זזה כמו חתול בר
מתוחכמת כמו ג'וזפין
ניצבת מאחורי
נפוליאון הגדול
ומושכת בחוטים, ומזיזה אותי,
כמו מריונטה
היא כוחנית כמו אלמנה שחורה
ועדינה כמו חווה
הכל ביחד מתחבר אצלה
בצורה הכי טבעית שיש
מי יכול לעמוד מולה?
מעלית מהקומה הכי גבוהה
לוקחת אותה לסיגריה
שתלווה אותה הביתה
ואני?
הייתי רוצה לא לעזוב אותה כל החיים
לא יכול, משהו לא נותן לי
לא לתת לה לחדור עוד יותר אל הנשמה שלי
לא נותן לה לשבות את האחוזים הנותרים
אלה בלב שלי שמסוגלים להתנגד
היא אומרת שאני מזכיר לה סוס פרא
בלילות הבודדים שלי, בלילות הבודדים שלה
מתמסרים.
לא רומיאו ויוליה,
משחקי הלב האלה מתישים אותה
משחקי הכוח משעממים אותה
וכבר שנים אנחנו ככה
אולי היא אוהבת אותי
היא לא שמתמסרת לתאוות הבשר
להבלי זמן חולפים
אני יודע כמה היא אוהבת אותו
ובכל זאת בלילות הבודדים, היא שלי.