מבעד לחלון זכוכית שולחת יד לאלוהים
שואלת
איפה האמת, חשוף אותה
אומרת
רשות חיים קיבלנו לשמש דוגמה
צועקת
לחיי השקר קמנו לבקש סליחה
בוכה
לב נקרע מבעד אור, שמש מחממת ושורפת את מיציי
צוחקת
אלוהים מעל מחזיק גפיו, מתמוטט כמונו
מניחה
נקודת תפנית עברה ואין עתיד עוד
מחכה
יום יבוא וקבר שכל יפתח ימיו אל פני גופי
מתאפקת
כביש רצוף כאב ממוות שפונה רחוק מכאן
נעלמת
והנפש לא בוכה עוד כי נפלה האש בי...

ויהי אור
ויהי טוב
והכל יצאו בצהלה.

והפחד ממלאך שיבוא לקחת?
אין עוד!
ושטן שכבר הלך?
אין עוד!
ואני מלאת תקווה?!
אין עוד!

כי לקחני שכל, שלג לח בעצלתיים ליד הפנסים
שולחת יד לאנשים.

מתוך זכרונות 2002