אני מוצפת ברגשות
שאיני יודעת אפילו איך לשפוך על הדף
עם ניסוחים נהדרים ועם מבנה כל כך נוגע
ועם הרבה מטאפורות שכולם יצאו מאושרים

ובתוכי אני מלאה בתיסכול ובעצב ברוע וכאב
וריקבון שהיה משתלט גם על גוויה טריה
ונפשי זועקת כתן המילל בלילות?...
ואני כבר כולי רועדת ממפל של תחושות סוערות

רחמים אין קץ מקיפים את כולי
ולא יודעת כבר כיצד להתמודד
מרגישה לא נינוחה משלל ההזדמנויות שניתנות לי
בשל האופי המסריח
הכובש
כך מסתבר

לו יכולתי הייתי זועקת לעולם
זה בכלל לא מגיע לי
לפחות תן לי להתרגל לשקוע בבוץ
לפחות אל תחלץ אותי
כדי שלא אפתח תקווה שיום אחד אהיה מאושרת
תן לי לסבול
להתרגל כבר לעצב
אבל אל תפריח בי תקוות שווא לאור גואל
זה ודאי יהיה קל יותר

העולם הזה קשה מדי
קשה מדי לחזקים

הטיפשים מבינינו אינם רואים את הקושי
ואולי הייתי מייחלת להיות טיפשה
עולמם הפשוט
השטחי
לפחות אצלם הכר לא ספוג דמעות כל בוקר

אני רוצה לצעוק עלייך
להרביץ לך
לשרוט אותך
להלקות בך
לבכות לך

אלוהים

רק כדי שתפסיק