באופק הנראה כה קרוב
לגעת אי אפשר
במרחק של שנייה ממך
כבר נהיה מאוחר

חום גופך מתרחק
קור סורר באויר
רקע ורוד הופך שחור
אור פנים מחוויר

קול צעדיך נחלש
גבך מופנה אחורה, ממשיך קדימה
מבטים אחרונים
וכבר געגועים

שדה ראייה מתחיל להיגמר
אור מתחיל להשבר
חנק איום בגרון
מפל של דמעות על סף מקומם

ופנייה חדה ימינה
מובילה להמשך השבוע
בלי לראות את אותו אדם
וצל אחרון נעלם

בחלל מולי אין כבר כלום
לא אהבה שהתקדמה
וגם לא נשיקה
רק זכרון בודד מלפני דקה.