אל תבכו עליי כשאלך
לילה מארח עוד חלום ישן, דהוי
פרח בר נובט ושוב קמל
אל תבכו עליי כשאברח
אל מעבר לגבולות ההיגיון והיגון
רק כסו את קברי בנחת
אל תשטחו על מצבת אבן קפואה
הלא אני הייתי אדם חם
סדקים נוצרים מעודף חום
בקעים וחרכים במעמקי בעבוע מעיין
אל תאחזו רגבי אדמה מתמוללים
ביד לחה מדמעה
מתמוססים האנשים כל רגע ודקה
אל תבכו עליי כשאלך
לילה מארח עוד חלום ישן, דהוי
בו אני פורשת כנף מתוך מה שנראה
כעולם עגול מדיי
ולא מצאתי מעולם פינה
של שקט
אל תבכו עליי כשאלך
כפי שלא הייתי רוצה שתבכו בהגעתי
עירומה וחסרת דעת
כך אשוב אל בוראי
פרח בר נובט ושוב קמל
ללחישת האל. |