אני מסתכלת על הדף הזה ומרגישה רייקנות, כל כך הייתי רוצה
להצליח ולמלא את הדף בצבע, דיו, ברישומים של משהו - שיר,
סיפור, משל - משהו. והמשהו הזה יהיה בעל משמעות עם פזמון, עם
צליל, עם כאב, עם רגש, עם מוסר השכל. אבל הדף הזה נשאר ריק,
לבן, שממה - חוץ מפסים כחולים, ישרים ומקבילים אין כאן כלום.
כל פעם אני מתיישבת מול בלוק, פנקס, מחברת ישנה או דף לבן
ומסתכלת בעיניים בוכיות, למה? למה לא יוצא לי כלום?! למה
דימעותיי, ריגשותיי, אהבותיי לא נכתבות? במילים, משפטים,
פסוקים?!
למה הכל חסום, אוחז בי מבפנים, דובק באמונתו, שישאר שם בבטן
יהיה סגור בביטחה?
ובטני כה כואבת וגופי כה חרד שלא יוכל לשאת במטלה: להחזיק,
לנשום, להחדיר, ללמוד,לקבל, לספוג ולספוג ולספוג (ולא
להתפוצץ?!).
והרי הילדה כותבת... משוררת... יוצרת... אבל לא, היא יוצרת
מפלצת גדולה והיא עדיין גדלה, אבל בבטן, מגרדת, מכאיבה לוקחת
את כל האוויר שלי! לנשימה.
ואני אפילו לא בוכה - גם אין דמעות! האם קפאו מקור?
לא - פיתחו אדישות.
ואני נהיית אדישה ונושמת אוויר מלוכלך וכבר לא מסננת, וגם אני
מזדהמת במשהו שלא רציתי לגעת, ולא רציתי לדעת.
והאפטיות הולכת וגוברת וחיוכים הם כבר חצי חיוכים ואהבות כבר
ידועות כאכזבות והורים כבר נלקחים כמובנים מאליו וכסף מצרך
מוכר, יקר, מנכר ונמכר.
ואנשים ממשיכים כהרגלם כי אף אחד לא יודע שפיות קיימות, פיות
מתות, פיות עפות. ואף אחד לא יודע שאני מלאך ששמר ונכשל וכנפיו
הורדו בשל מעשיו. ואף אחד לא שומע את גרדות המלצת בבטני
מתפתחת, צורחת, כמה כיף לה היא תיכף לוקחת אותי לשם - אל תקחו
אותי לשם.
תחזירו לי את האפשרות ליצור, לצאת לעולם שלי שאולי הוא לא
קיים, אבל הוא טוב לבריאות שלי, לחיים שלי...
רק תנו לי לאהוב ולתת ולחבק תנו לי "לאהוב ולא לשנוא". להיות
ספרותית, אך לא מתנשאת.
תנו לי ליצור, להרוג את הכאב שבפנים להוציא הכל לבחוץ ותת לי
לנשום אוויר נקי בלי מסננים, בלי זיהומים, בלי צביעות ועם המון
אהבה.
תנו לי להישאר תמימה - בלי לחשוב שמישהו חושד, משקר, מזהם
ומאבד - אותי, את חייו, את התחושה - לחוש - אותי, את חייו, את
התחושה של הדה-ז'ה-וו.
תנו לי להקיא הכל לבחוץ בצורה יפה, כי זו קריאה לעזרה, כי אם
לא אתפוצץ מבפנים, נשמתי עצבנית, מתנכרת אל עצמה, ואל אנשים,
הורים, ילדים לא חבל??.
תנו לעצמכם להאמין שהכל באמת לא מקרי והילדה לא סתם חולה,
בוכה, מלוכלכת וסתומה - הילדה מנסה להיות נקייה, נקייה, נקייה,
אבל בשביל זה היא צריכה תרופה, מטרייה, אהבה ותמיכה -
תספקו לה צרכים לילדה קשה -
היא עוד מאמינה בפיות, מלאכים! התעוררו! (אבל באמת יש פיות
ומלאכים.)
זה אתם שחולים זה אתם שרוצחים תמימות, מזהמים אנשים, סביבה,
ילדים, תינוקות. אל תתנו לעצמכם, למפלצת שבכם שתאכל אתכם...
תאכלו אתם אותה ותיצרו, תיצרו, תיצרו, קישקושים, שירבוטים,
שירים, אווירה, או סתם כמו שאני עשיתי עכשיו. |
