רן טיבי / ילדי השושנים |
מתבונן בו ולא מבין מה אני רואה.
בתוך שדרה ארוכה עם פנסים אפורים,
יושב לו ילד קטן עם צל של גדולים.
שמש בשמים והפנסים דולקים,
השמש שוקעת והפנסים מתחזקים.
אך הצל נשאר אותו צל,
הצל של שדרת הפנסים האפורים.
אפילו הילד הקטן עם הצל של הגדולים,
מצא את עצמו קבור מתחת לאיזו אבן
לאחר שנים של חיפושים.
ואחרי ששמעתי אותו אלפי פעמים בז לחיים,
הסתכלתי לכוכב שלי,
וראיתי את הילד הזה צוחק לי בפנים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|