יולי עמיחי / מבט לאין סוף |
לו ידעה להצפין סודותיה.
אם לא הייתי לכודה בין הירח למחר
לא הייתי יודעת, האושר היה בחלקי.
לפעמים כשהוא משקיף לעברה בנוגה זוהר
והיא את חומה הלוהט פולטת
יווצרו להם צללים יפיפיים
שיתעקלו זה בזה בלהט יצרים.
הזמן כמכשול בינינו
מתקדם בזוהרו הקבוע -
מדייק בתנועה ובאור.
היא נטועה במקומה הקבוע
מביטה וחושבת: עצור!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|