מבוכי המחשבה
מתוחים כמיתר
בין תחילת משפט
לסיומת מילה,
צלילי הדממה
העל קולית
מנגנים צהלת עצב,
עיניים הרואות פנימה
לבסוף ימצאו דרך
בסבך הרגש
המתעתע
ככספית
עולה ויורדת בחזה,
ומחוג הזמן החד
דוקר לאיטו
בלוני שמחה
בחדוות יצירה,
כל צעד קדימה
מחכים,
כל פסיעה הלאה
באין בררה
מוקרבת
במזבח
הזיכרון והשיכחה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.