אין מה לעשות, הרי כולנו צריכים לסיים את הריצה.
הקטע המגניב בריצה הזו, זה שלפני שמסיימים, צריך להתחיל אותה
ולרוץ לפחות קצת, צריך לרוץ את המינימום, ואם בא לך, אפשרי
לסיים כשנמאס, ואפשר למשוך עד הסוף, עד שהיא פשוט מסתיימת.
אני שונא ריצות מאורגנות, כלומר כאלה שאומרים לי כמה לרוץ
ואיך, אני רץ כשבא לי, ואיך שבא לי, ואתם יכולים לעשות מה שבא
לכם, אבל אל תפריעו לי לרוץ.
עכשיו אני נח.
עכשיו את רצה במסלול אחר.
עכשיו גמלים תפסו לי את המסלול, אבל גמלים רגילים כאלה, עם
דבשת אחת, כתומים כאלה וקצת זוהרים. אז מסתבר בעצם שהם לא כאלה
רגילים, אלא הם גמלים כתומים זוהרים, אבל לא כתום זוהר כמו
מרקר או משהו כזה, הם פשוט כתומים, וזוהרים.
מישהי רצתה שאני ארוץ איתה, לא רחוק, לא מהר. הסכמתי להליכה
מהירה, אז היא ויתרה ורצה לבד עכשיו.
אז אני נח.
וואי, נראה לי שאני אלך לחפש את המסלול שלך, פשוט ממש בא לי
לרוץ איתך, יש בזה משהו מיוחד, למרות שזה רחוק וכל אחד בקצב
שלו, אני פשוט אוהב לרוץ איתך.
אפשר?