מוקדש, אולי, לך.


אתה יודע,
מזמן לא יצא לנו לדבר.
זה היה די צפוי בעצם שזה מה שיהיה,
כי כבר חזרנו מפולין,
וכל מה שהיה שם נשכח, כביכול.
ואם בהתחלה רצינו להתקרב כדי להכיר כי הסתקרנו,
הסקרנות נעלמת, כי לא נפגשים.
ואין התחושה הזאת באוויר,
משהו שנע בין משיכה מטורפת לסקרנות ורצון לדעת, לגלות.
להגיד לך אם זה חבל או לא אני לא יודעת.
אבל אני יודעת שזה שינה בי משהו,
בצורת ההתייחסות שלי לכל מיני דברים.
ואני,
אני עדיין סקרנית.
רוצה לדעת, לגלות, לחקור.
רץ לי בראש מן משהו מטורף כזה,
משהו עם מגע,
ונשימות.

אולי אני בכלל מדחיקה,
אולי סתם פחדנית,
מאוהבת,
אוהבת,
סקרנית,
מי יודע...

למה אני כותבת את זה?
השד יודע.
התחשק לי,
כנראה.