בזמן האחרון אני מקים לעצמי יותר ויותר גופים דמיוניים בראש.
כמו למשל זה שאחראי על מלאי הדיסקים שלי, זה שאחראי על
פרוייקטים מורכבים שדורשים שבועות של הכנה ואפילו זה שמתמחה
ברומנטיקה. התוספת האחרונה לרשימת הרשויות הדמיוניות הללו היא
זו שאחראית למחקרים בלתי-נחוצים, שקשורים למוזיקה.
למשל, כמו שכבר התחילה לכתוב פורומיסטית מתקדמת, יש את השאלה
המתבקשת: "מה גורם לנו לאהוב שיר?" יש גם למשל נושא ששמתי לב
אליו לאחרונה - חריזה. זה התחיל מההבחנה שהשיר במקום הראשון
במצעד הוא נטול חרוזים לגמרי. ואז התחלתי לשאול את עצמי: מה
משפיע על החריזה, התקופה? הסגנון? השפה? מה זה חרוז ומה זה
כמעט חרוז? (את זה אפשר לקשר לנושא נפלא במתמטיקה אבל זה כנראה
לא הפורום הנכון לזה). אבל, הנושא שבחרתי לעסוק בו היום הוא -
שמות של השירים.

בכל שבוע אני מבלה בין יומיים לשלושה בהפלגות (על אחת מהספינות
חיל הים המפוארות) ואת הזמן החופשי שלי בהן, אני מבלה בכתיבת
מילים של שירים על אחד המחשבים המסווגים בספינה (אני מקווה
שהמפקד שלי לא קורא זה). אז איכשהו, אני לא כל-כך בטוח איך, זה
קשור לזה שהתחלתי לחשוב על שמות של שירים. אני בוחר לחלק אותם
לשלוש קבוצות, וזה מעניין לראות כמה מניות יש ללהקה מסוימת בכל
קבוצה.

הקבוצה הראשונה (זה בסדר עולה מהמעניין פחות ליותר, לדעתי) היא
הפשוטה ביותר - שירים שהשמות שלהם שאובים מהמשפט הראשון בשיר,
או מהפזמון. יוני בלוך הוא דוגמא טובה לזה ("מכיר אותו",
"אני", "תני לזה ליפול") ואם אתם מעדיפים את הסוג השני אז יש
דוגמאות אחרות ("לוט", "יצאנו לרקוד", "כשזה עמוק"). זו הקבוצה
הכי נפוצה מה שגם הופך אותה להכי פחות מעניינת.

הקבוצה השניה (ותסלחו לי שאני לא מרחיב על הראשונה אבל אין לי
מה) מתחלקת (גם היא) לשתיים. אלו שהשם שלהם הוא מילה או ביטוי
מאמצע השיר, שזה מעניין כי זה נותן לך משהו לחפש בזמן שאתה
שומע את השיר, ואלו שהשם שלהם הוא באופן חלקי משהו מאמצע השיר.
אני אסביר. עם הסוג הראשון, אם נמשיך עם דוגמאות מעולמו של
יוני בלוך, נמנים שירים כמו "נעים בחוץ" (שאם הופכים את השיר
מהסוף להתחלה הוא עובר לקבוצה הראשונה, אבל זה לא קשור לכלום)
וגם "שחזור" (למרות שלקח לי קצת זמן להבין את זה). ומהסוג השני
יש דוגמאות אחרות כמו "בלדה לסוכן כפול" (הוא הטעה את הרוסים,
הוא היה סוכן כפול), ו-"רקוויאם לבלונדינית" (בוקר בלונדינית,
לא לבושה...), ומרגע לרגע מטריד אותי יותר שאני לא יודע לאיזו
קבוצה משתייך השיר "העיקר הבריאות".

אני מתייאש מזה שאין לי מה לומר וממשיך (חברה שלי סירבה לכתוב
את זה כי היא אמרה שאין לה מספיק מה לומר בנושא אז אני כותב
לבד. זה לא אומר שיש לי מה לומר).
הגענו לדובדבן שבקצפת, לקרם דה-לה-קרם, לצהוב עם ההפתעה בביצת
קינדר - קבוצה ג' - השמות הלא קשורים. הדוגמאות הן מעטות. אני
יכול לחשוב כרגע רק על 2, שאחת מהן המצאתי, שזו לא חוכמה, אז
בעצם יש לי רק דוגמא אחת. אני בטוח שיש יותר, פשוט לא לי, ולא
כרגע. ואם עקבתם אחריי עד עכשיו, אתם כבר צריכים לנחש מראש
שהדוגמא שלי היא... נפוליאון! של (איך לא) יוני בלוך. אני בטוח
שיש לשם משמעות ואפילו הסבירו לי אותה פעם אבל זה בכלל לא
משנה. השם שייך לשיר בערך כמו שאני שייך לפה, וזה יפה. מעין,
החברה שלי, אומרת ששמות לא קשורים זה לא רעיון כל-כך טוב כי אז
אנשים פשוט ממציאים לשיר שם מהקבוצה הראשונה ולא זוכרים את השם
המקורי. אני בעקרון לא מסכים עם זה, למרות שההודעה שקיבלתי
מחבר שלי "היוני בלוך הזה אין לו חברה שיר טוב".. בקיצור,
הבנתם.

אז סיימתי לכתוב על כל הנושאים שהיו לי בפתק הקטן ששמתי בצד.
ומה המסקנה? הרשות למחקרים אינפנטילים או איך שלא קראתי לה
קודם לא צריכה מסקנות. אבל יש לה שאלה מעניינת. אפשר להסתכל על
זה משני צדדים - הכותב והקורא. מה בעצם צריך שם של שיר להיות?
אפשר להגיד שזה חסר משמעות אבל זה הפתרון הקל ואפשר גם לעשות
את זה עם כל שאר השיר. האם הוא באמת צריך לבטא את הרעיון
המרכזי של השיר? אני לא בטוח. אם היו קוראים לסיפור עם הנמלה
והצרצר "העצלנים מפסידים" זה היה קצת מוציא את הטעם מלקרוא את
ההמשך. אני גם לא בטוח אם הוא צריך להציג את הדמויות, הסגנון,
העלילה או כל דבר אחר שממילא תשמע לא פעם ולא פעמיים בגוף
השיר. אולי זה רק אני שרואה את הכותרת עדיין כחלק מהשיר, אבל
מנקודת המבט הזו היא יכולה להרגיש חופשייה מכל צורך למסור
אינפורמציה, במיוחד מהסוג שמשתמשים בו כדי לכרטס מטופלים אצל
רופא שיניים.