בהזייתי הנשנית,
הייתי תושבת אדמת השכן,
וחלמתי על חול אבות,חול אדמתי
בתשוקת יצרים,בתשוקת זרים,
כעזר כנגד מיטות מיתה של מוכרים
שבמטבע אחד מוכרים,בלהב חד.
וחלמתי.

ובאשלייתי הניכרת,
שורשיי עטפוני,אחזוני,
מול עלי שלכת מושלגים
באדמתי,ביום חמסין.
וירקו ברם:"כרתי ברית וכרתי שורש".
וחלמתי.

ובהשכימי היום,
שורשיי הינם גדועים בנגיעת אבק,
נמקים,מול ערכים שלא מעריכים אלא מעבר,
בגודש השרפה,זו וגם זו.

אין עוד חולמים,
ואם חולמים-בביטויי הרי
עמקים אפורים,ללא עבות,
אין חולמים עוד.