נושם נשימות אחרונות
עמוקות
לשאוף כמה שיותר
לנפשי המנוקבת
ואין מנוחה
והלב כבר עמוס רגשות
ועולות מחשבות
התאבדות ושל אושר

מנסה לעלות בסולם
אך הקיר חלק
ונפשי הפצועה כבר צרודה
מלצעוק
מלזעוק לעזרה
והשקט קורע לא עומד עוד
בעומס
בכאב ביגון
כמה צער.

תני לחבוק תני לחבוק
לא יכול עוד לשתוק
לא יכול יותר
למגר את הכאב
הוא לוחץ עמוק בפנים
הוא בגובה הפנים
ולא מסיר מבט לרגע
רק עסוק בשכול ופגע

לעיתים הכאב מתפזר ואני
נאסף לעצמי מייבש את הדמעות
עדיין טרי, זה עדיין חדש
לא רוצה להיות פה
לא רוצה להיות
מתמלא פרכוסים וטווה לי חוטים
סיבים אופטים שיגרשו את הבדידות
ואת שוב מתקשרת
את חיי את קושרת
בסבך שממנו השתחררת זה לילות...

זעקה חרישית ואם זאת צורמת אותה זועק אני חודשים מספר,
ביסוריי לאהבת אמת.