כל מוצאי שבת בדרך לסינדרלה
אני מסתכלת בכוכבים,
מחפשת את הכוכב הכי נוצץ
שאוכל לתלות לסינדרלה על המצח,
שכולם יראו שהיא נסיכה גם כשהיא לכלוכית.

את זוללת חיוכים ואור,
משכיבה פיות לישון
מנשקת אותן על המצח וישר כשהן נרדמות
את מוחקת את האודם ועוברת הלאה.

אם תבקרי יום אחד ברחוב הפיות,
נשקה אותך בשיבס זול ונקשור אותך
ערומה לעץ בכיכר המרכזית כדי שתלמדי לקח,
פיות זה לא סתם.

כמה פיות יש לך סינדרלה,
כמה כוכבים הורידו בשבילך,
על כל חלקת עור שלך יש משהו מנצנץ
כמו שרשראות צבעוניות של יום העצמאות.

שמלת הנשף המפוארת שלך
הופכת סדין מוכתם כל מוצאי שבת
אבל לך לא אכפת,
לא כל עוד יש לך פיה להשתעשע אתה
עד שתתעייפי.

את הרבה יותר יפה מקרוב סינדרלה,
ויש לך את כל הזמן שבעולם
למרות שאת כבר לא כל כך צעירה.

על כל כתם בשמלה שלך יש סיפור,
אני רוצה להיות הסיפור הכי גדול,
הכתם הכי יפה.

סינדרלה של מוצאי שבת עם פס עד חצות וחצי.