לוטם דקסטר / אשה מוכה |
וכבר אין תזוזות מתחת לאצבעותיי.
המלחמה הזאת, שהרגישה כאילו היא נמשכת לאינסוף - כל רגע חיים
שלמים [או חסרונם], נגמרה, אחרי הכל.
הרגשתי ריקה. כבר אין לי בשביל מה להלחם.
הורדתי את הכרית מפניו, מחזירה אותה למקומה הראוי.
עכשיו הכל נמצא במקומו.
לקחתי נשימה עמוקה, משתעשעת קלות בקנאה השקטה שלו,
והוצאתי אנחה של הקלה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|