ג'סי אהובתי, אני לא יודע איך להמשיך לעבור בלעדייך את הימים
בשדא הקרב, הנאצים כל הזמן תוקפים מסביבינו ארצות, ואנחנו
יורים רק על גדודים שמתקרבים, כאלה שטעו בדרך, המפקד שונא
אותי, אין לי פה חברים בפלוגה, באחד הקרבות, כשהתקדמנו קצת
וכבשנו לכמה זמן שטחים מהנאצים, ראיתי מרחוק את המחנות השמדה
שלהם, זה נורא, הם התחילו לירות שם בכל מי שהיה באיזור, אנשים
רזים, הם לא נותנים להם לאכול, זה נורא, רק לראות אותם סובלים
מאחורי הגדירות האלא נתן לי הרגשה שאני חייב לכבוש את כל המקום
הזה, אבל אז באו הטילים ועוד גדודי צבא נאצים מסריחים, הם הדפו
אותנו אחורה, אני נשארתי בחיים, אחד מהפלוגה שעוד התחלתי לדבר
איתו, נערף לו הראש, מאיזה משהו שנפל מהשמיים, אני רוצה לחזור
מפה, שכל זה ייגמר, אני מתגעגע אלייך, אני אכתוב לך בקרוב עוד
פעם, אם אני אוכל לכתוב, כל הזמן, מיריות וזיהומים, צריך
להוריד לחיילים ידיים, אני מקווה שאני אחזור עם כל האיברים
שלי, אני מקווה בכלל שאני אחזור