אז איזו סיבה יש לי בעצם להיות עצוב?

בכל פעם שמתחילה אצלי בראש ספירת המלאי
של הדברים שאמורים למנוע ממני לשקוע בתוגה,
מייד קופצת הסיבה הראשית ומקניטה אותי כאילו אין בכלל טעם
להתחיל למנות ולספור תירוצים - הרי זה מה שהם בעצם
- אני את התשובה כבר יודע.
לא תועיל לך הבריאות, לא יועיל לך הציון המרשים האחרון שהשגת,
לא תועיל לך משפחתך או חברייך הקרובים. אתה מחפש משהו אחר - או
אולי מישהי?
הלבד והעצב מתחברים כל כך יפה.
אין סיבה טובה יותר כדי להיכנס למיטה עצוב - עצוב ולבד.