עיר אפורה, עיר רטובה,
לילה גשום ונורא.
כבר שבועיים יורד המבול,
אלוהים שוב חזר.
זועף וכועס, מכה ושוטף,
על חטאי העבר...

אנשים מסתגרים, תריסים מוגפים,
חלונות אטומים, עיר רפאים.
אין יוצא ואין בא.
רק קולו של חתול מילל
המחפש מחסה מהגשם הזה
נשמע...

ואתה מהלך על אותן מדרכות,
ואותך מלווה,
לא עוזב, לא מרפה,
משתקף לאורו של ירח חיוור,
רעך הניצחי, צילך...

ושניכם מחפשים מחסה
מהגשם הזה.
רק פינה חמימה שהיתה ואינה,
עד חלוף המבול הנורא.
ואתה לא מוצא,
ממשיך להלך ונרטב.
המבול הנורא שוטף,
רק אותך, רק אותך...