את ידעת שזה יגיע ובחרת להתעלם
כשראית את זה בורח עוד ניסית להתקדם
כשהוא אמר "זה יגמר" ענית: "טוב, אז לא היום"
וכשטען "זה לא יצליח" את נישקת אותו בחום.

את ידעת מה את רוצה, הוא לא ידע מה הוא יודע
היה נלחם בתוך עצמו, מתלבט ומשתגע
לפעמים הוא רק רצה לברוח בלי לומר שלום
ואז הבין שבלעדייך הוא יחיה בגיהנום.

והוא אהב אותך כל כך, היה מכור למגעך
כשנרדמת היה מביט בך, מתמוגג ומחייך
והוא ידע- אחת כמוך הוא לא ימצא בשום מקום
כל שניה שלו איתך נראתה לו כמו חלום

שנגוז כהרף עין על ידי הסיוטים
הסביבה המתנכרת, האיום והחרמים
"לא נועדנו זה לזו" הוא הסביר לך שוב ושוב
ואת רק ענית שהעתיד כרגע לא חשוב
כי את רצית אותו איתך, צמוד אליך וקרוב
ופחדת מהיום שהוא יקום ויעזוב.

אז לא חשבת על כך לעומק כי ידעת שזה יכאיב
התרחקת מכל ויכוח והשלמת לפני כל ריב
כי יום אחד איתו כיפר על שבועיים בלעדיו
"אין מחר", תמיד אמרת לו "יש היום ויש עכשיו"

אבל פחדיו מהמחר היו שוברים לך את הלב
הוא גרם לך שוב לעצב, ליאוש ולכאב
היה הולך ואז חוזר ואז נשאר ושוב בורח
מתייסר מלבטיו, מתפרק, בוכה, צווח

כי הוא ידע שהוא מזיק לך ומשאיר בך צלקות
והבין שבלעדייך אין לו כל סיבה לחיות
ואת תמכת בו כל הזמן ונתת לו את כולך
על מגש עגול מכסף את הגשת לו את לבך

כי בתוכך רצית אותו לעולמים, לא רק עכשיו
אחרי הכל הייתם זוג מקסים ומאוהב
שלא יכול להיות ביחד, וזה לא באשמתך
את שווה יותר מדי, אולי עדיף לך שילך

הרי ידעת שזה יגיע ובחרת להתעלם
וכשראית את זה בורח התעקשת להתקדם

וכשיוציא את הטבעת, אהובך בחלום
וישבע שזה יצליח, תנשקי אותו בחום.