אני עדיין לא ממש מבין
איך מצאתי את עצמי דוהר
על סוסי היקר באדמות פלשתין
או שמה אדמתי? כבר אינני זוכר
ההמון מסביב מתרעם, משתולל,
מושך ברגליי, צועק ומקלל,
אנשים כועסים ומכים במקל,
את סוסי המבולבל ששותק וסובל
ואני ששריון מכסה את פניי,
לו היו הם רואים את פחדי בעיניי,
כשאוחזים הם בכוח ומושכים בבגדיי
כשניתקו המושכות מבין שתי ידיי
ובלי שיהיה שום הגיון
אני על עפר וסוסי ממעל
בין רגליו הבועטות או רגלי ההמון
ודאי לא יודעים כמה אני מבוהל
ואני ששריון מכסה את פניי
אבק ודם צורבים את עיניי
כשילד קטן מישיר מבטו
כשצלם ערני מכוון עדשתו |
