ט. ל. ק. / החור הנותר מסיני |
פניה כזריחה, עינייה כים, שקורא לי ללכת לשם.
חשבתי שלא בשבילי, אך כמובן שטעיתי
אחיה הקטן הציק לה כל הזמן
כנראה שאהבה, כמו שאני אותה.
פתאום הכל נגמר, הטיול נעצר, לא נפרדתי ממנה וזה היה חבל, ואז
הכל נפל.
רוצה לראותה שוב, אבל זה כבר לא נראה לי בשבילה חשוב.
אחריה מחזרים מיליון גברים, אז במה אני יותר טוב מבנים אחרים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|