לפעמים אני מרגיש שזהו, הגיע הזמן לומר את מה שאני באמת חושב.
מריץ בראשי תרחישים, מתכנן צעדים, ורואה ברוחי את הסוף הטוב.
לפעמים אני חושב שזה יהיה נחמד אם זה יקרה ככה, כמו שאני רוצה.
שהכל יסתדר לטובה, שהכל יהיה יפה, נעים, קל.
לפעמים אני אומר לעצמי, זהו, נמאס לי, הגיע הזמן לעשות מעשה.
הגיע הזמן להוציא מתוכי את מה שאני חושב, את מה שאני מרגיש
באמת.
לפעמים זה נראה כאילו זאת ההזדמנות האחרונה שלי לומר את אשר
בליבי, ומחר כבר יהיה מאוחר, וההזדמנות הזאת תלך ולא תחזור.
לפעמים אני יודע שלא משנה מה אני אעשה, אני עדיין לא אוכל
לשנות את המצב בו אני נמצא, ולהודות שהייתי רוצה שיהיה אחרת,
שיהיה שונה.

ותמיד אני יודע שלא יהיה לי האומץ לומר את זה באמת.