| ||||||
|
 עט שחור, וטושים המוח שלי כבול בתוך קופסה , קופסה עם סורגים. אין לי יציאה מהקופסה הזו, הקופסה הזו - זה היכל רגשותיי. אני יושבת לי בתוך אותה קופסה ובונה לעצמי עולם, עולם בו אוכל להיות עצמי, ולא מישהו אחר. אבל לפעמים כשהעולם בקופסה מתמלא בסערה -אני נאלצת למצוא את המפתח לדלת האחורית של עולמי ולהוציא חלקים ממנו לעולם החיצוני - לעולם המציאות כדי שהסערה הזו לא תציף אותי מבפנים ... וכך בלי שאומר מילה כל הצופה יכול לדעת את ריגשותיי מחשובותיי, אין לאותו הצופה אפילו צורך להתאמץי- צריך רק להביט וקצת לחשוב ...וכך תופים העולם הפינימי הכלוא שלי מוכן עבורכם כארוחה המוגשת על כפית, שאותה רק צריך לבלוע , ולהעריך את הטעם. זו הסיבה בגללה אני לרוב מנסה להיות רגוע ואדישה ויותר מכל - לא לתת סיבה להתפרצות סערה שתוביל לפתיחת הדלת בעזרת אותו המפתח ... המפתח לעולם שלי... היד הימנית שלי.. |
 |
|||||||||||||||||||||
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.