אני לא יודע איך, אבל יצא ששנה אחרי שנה אני מוצא את עצמי מקיא
את נשמתי למוות ביום הולדתי. כן, אני יודע שזה מוזר, ויום
הולדת זה מן יום שמח כזה, שכולם חוגגים ומקבלים מתנות, וכולם
אוהבים אותך, לשניה. גם מי שלא אוהב אותך. אבל אני בשלי. ביום
הולדת, איך שהתאריך מתחלף, הבטן שלי מתחילה להתכווץ ואני מרגיש
את החומציות מתחילה לטפס במעלה הגרון. אני ישר רץ ומחפש איזה
מקום שאפשר להקיא ממנו. אני לא אוהב להקיא לתוך אסלות. ישר
עולות לי אסוציציות של אלכוהוליסטים ומוסדות גמילה. אני הכי
אוהב להקיא ממרפסות. להישען לעבר הרחוב ולהוציא הכל החוצה.
כאילו אני מנסה להפוך את עורי. להוציא הכל החוצה. העיניים
דומעות, הגרון כואב והבטן מכווצת, אבל הלב שלי שמח. ולא משנה
כמה חרא אני מרגיש. בפנים אני מרגיש טוב.
אחר כך אני נמרח סחוט כולי על הרצפה, ומתעורר לבוקר יפה עם ריח
מסריח מהפה. אני יודע שזה קצת חולני, אבל לפחות אני מיוחד.
אז ככה נמרחתי לי על המרפסת בשעה 24:02 מקיא את נשמתי, והנה
פתאום בבניין מולי נדלק האור במרפסת, ומישהו יוצא החוצה, וגם
מקיא. אז יצא לי מין חיוך בהקאה, וכשהרמתי את העיניים ראיתי
שזאת השכנה החמודה הזאת, שתמיד רציתי להגיד לה שלום, אבל
התביישתי. עכשיו היא עמדה מולי והקיאה את נשמתה, והרגשתי כל כך
טוב, שבא לי להקיא. בבוקר מצאתי את עצמי על הרצפה של המרפסת עם
חתיכות קיא יבש בזויות הפה. פתאום נזכרתי בבחורה וישר רצתי
למקלחת. בדרך נתקלתי בחוט של הטלפון ודפקתי את הראש בשולחן.
הרמתי את עצמי וכל החדר הסתחרר. דידיתי למקלחת ונכנסתי עם
הבגדים. ירד לי דם ונכנס לי לעין. שטפתי את עצמי טוב וצחצחתי
שיניים.
הסתכלתי בשעון :10:00  בבוקר. אני צריך למהר, אני מתחיל לעבוד
בשעה 09:00 אז אני טיפה מאחר. צלצלתי לעבודה והם אמרו: "לא
משנה תבוא מחר...". איזו הקלה. שמתי מים בקומקום וגיליתי שאין
חלב. אז לבשתי מכנסיים וחולצה וירדתי למכולת.
במכולת, איך שנכנסתי, ראיתי אותה. עיניים נפוחות, שלא ראו שינה
לילה שלם. היא נראתה נפלא. חייכתי לעברה, אבל היא לא הגיבה.
מהר קניתי חלב ועוגיות ופלסטרים ושילמתי. היא כבר הייתה מעבר
לכביש, אז רצתי לעברה וצעקתי, "לילה קשה אהה?". היא הסתובבה
והסתכלה עלי. "סליחה?". "לא, פשוט ראיתי אותך אתמול, מהמרפסת".
"מה אתה מציץ?". "לא , פשוט יצא לי להיות גם על המרפסת. האמת
שגם אני אתמול הקאתי אתמול, מהמרפסת שלי". "מה אתה אומר. אתה
באמת נראה רע. סליחה, לא התכוונתי, אבל אתה נראה כאילו עבר
עלייך רכבת". ותוך כדי כך נגעה במצח הנפוח שלי. הבליטה כאבה
נורא, אבל התענגתי על מגע ידה. "אני מקווה שזה לא כואב". ,מה
פתאום", אמרתי. "אני גיא", אמרתי והושטתי את היד. "נעים מאוד,
עדינה". "אם אפשר להגיד, יש לך כף יד עדינה עדינה". צחקתי ,
והיא חשבה עוד אידיוט אבל חמוד. "כן בדיחה לא מוצלחת , אבל לא
עמדתי בפיתוי. רוצה לשתות קפה?" והרמתי לעברה את העוגיות. "כן,
בטח", היא אמרה.
עלינו אליי הביתה. היה עוד קצת דם על הקצה של השולחן, והרגשתי
איך המצח שלי בוער. היא התיישבה על קצה הספה, ואני ניגשתי
למטבח והדלקתי את הקומקום. משם עברתי למקלחת. נכנסתי פנימה
ונשענתי על הכיור, והסתכלתי במראה, וראיתי מצח נפוח וטיפה
מוגלה יוצאת מהחתך. שטפתי את הפנים ושמתי פלסטר.
"כמה סוכר?" שאלתי. "אחד בבקשה". הסתובבתי והיא עמדה מולי.
הגשתי לה את הספל וחייכתי לא הצלחתי להוציא מילה. היא חייכה
ויצאה מהמטבח. הלכתי אחריה וגיליתי ששכחתי את הקפה במטבח אז
שוב חזרתי.
היא נעמדה במרפסת סנטימטר מגוש קיא מאתמול. היא לא שמה לב היא
הסתכלה לתוך הדירה שלה. "אז...תמיד אתה מקיא מכאן?". "לא ממש"
אמרתי ונשענתי על הכתם של הקיא. "לפעמים גם בשירותים למרות
שאני מעדיף מקומות פתוחים זה יותר נעים לעין.ואת?". " אני לא
הקאתי שנים לא יודעת מה קרה לי אתמול פשוט תקף אותי משהו בבטן
אולי זה משהו שאכלתי ...".  פתאום היא התכווצה והקיאה עליי.
עמדתי קפוא, לא ידעתי מה לעשות, מצד אחד היא הקיאה עליי, אבל
מצד שני היא עכשיו גם בזרועותיי.