לפעמים אני כותבת את השם שלך איזה שבעת'לפים פעמים במחברת.
סתם. סתם כדי להיזכר.
ואחרי זה אני קוראת את השם שלך בקול רם לעצמי. סתם. סתם כדיי
להיזכר איך השם שלך מתגלגל לי על הלשון בכזאת נחת. לפעמים אני
מרימה את השפורפרת, מחייגת את המספר ומחכה שתענה, בידיעה שאת
הטלפון ניתקתי לפניי. לפעמים אני שמה בוידאו את מסיבת ההפתעה
שהכנתי לך. סתם. סתם כדיי להיזכר בקול שלך, באיך שאתה נראה,
איך שאתה זז, בפרצופים, בתנועות. בנשיקה. לפעמים אני שוכבת
במיטה, אני מבקשת ממנו שייגע בי פה. ופה. ופה. כמו שאתה נגעת.
אבל זה לא אותו דבר. לפעמים אני מדקלמת את המשפטים שלך בעל-פה.
סתם. סתם כדיי להיזכר כמה אינטיליגנטי ומקסים היית. לפעמים אני
עוצמת את העיניים באמצע היום. סתם. סתם כדיי להיזכר בך עומד
לידי, אוחז לי את היד. לפעמים, כשאני איתו, אני מבקשת שילחש את
שמך בחושניות באוזני. הוא חושב שאני מטורפת. אבל לי לא אכפת.

לפעמים אני קוראת את השם שלך בקול רם לעצמי. סתם. סתם כדי
להיזכר איך השם שלך מתגלגל לי על הלשון בכזאת נחת.