כשהיו שואלים את רבי זילכיהו הלוכסמבורגי מניין לו מניין, היה
מספר:
"כאשר לא נותרו יהודים בלוכסמבורג לתפילת שחרית של ג' טבת,
זעקתי אל השמיים זעקה גדולה.
שמעני השם, ושלחני לארץ הקודש, והנה אני באולם גדול מלא רבבת
אדם, ועשרה גויים רצים אחרי כדור על רצפת עץ, וקול צועק מן
השמיים 'דיפנס!'
ואראה אדם אחד, קופץ ומנפנף בידיו וקורא בשם ה'. ניגשתי אליו
ואמרתי לו : 'יהודי טוב, גוי כה רב בידך, התחמול ותיתן לי עשרה
למניין?'
ויחדל, ויתן אותם בידי - ליטאי ואמריקאי, קרואטי ויהודי, ויהיו
הם למניין. ובכל עת שלא היה בידי מניין, קראתיהם לפני.
ויגדלו, ויתעצמו, ויזכו אותה שנה לנצחון גדול, בעזרת השם."