פתאום את הולכת ככה סתם בלי לדבר
עוזבת את הבית לנסות דבר אחר
ואת נמצאת אצלי בלב ילדה שלי כזאת קטנה
וברגעים שזה כואב מחייה בי את המנגינה
שלא תידום גם עוד עשרים אולי שלושים שנה ויום
כי מהרגע שנפגשנו לא הפסקתי לחלום
שיום אחד יבוא ובו אקח אותך אל העתיד
זה נשמע אולי מצחיק או מגוחך אולי מפחיד
אך הפחד הוא הבסיס לכל הטוב שעוד יבוא
אם רק נסגור את העיניים ונרוץ אל תוך תוכו
רק אז נוכל לראות מבעד לשחור את הפרחים
את הגינה ואת הבית נדנדה עם ילדים
שנראים מעט כמוני קצת ממך ושנינו רק
ונמשיך מכאן והלאה לא נוטשים את המשחק
אז ביחד נזדקן  ונעביר את השנים
רק המוות יפריד בינינו זה כבר התפקיד של אלוהים.