את חושבת שלקיר היה אכפת?
והבובה, על המדף, אולי רק היא הבינה?
והשרפרף הצייתן בחדרך:
רגלי פלסטיק עמידות שחככת בן
בכאבך
אולי ניתק הוא ממקומו
ונשבר שוב בגללך?

את חושבת שהעץ היה בוכה?
הריקוד שלו, מעבר לחלון, אולי כעת אינו?
אל תגיפי התריסים
מראה הציפורים המקננות בהפוגה
עלול להחזיר אותך בנקל
אל מציאות פשוטה.

האוויר בין ארבעה קירות,
איזה מן שינוי עבר?
הסרט שלך לא השפיע
לא הותיר דבר.
כשחלמת הכי גרוע
היה כבר מאוחר.
אז כשהחרב מתהפכת,
את מודה שזה נגמר.

חותם גרגר נידף ברוח,
אף לא זאת
נותר.