עכשיו חזרתי הביתה.
היינו כמו בסיפור של סינדרלה, רק שאני הייתי הסינדרלה ואת,
היית הנסיך. השתכרנו מעוצמות המקצב. אחזתי אותך בידיי וקיוויתי
שלעולם לא אצטרך לעזוב אותך.
חבל שהיינו בתוך אולם משום שזיקוקי די-נור התאימו לאותו הרגע
שהסתכלתי עליה וראיתי את עיניה. אין בעיניה כל מיוחד: הן קטנות
וחומות. אך הרגשתי כ"כ מיוחד שכשהסתכלתי לתוכן, הרגשתי שאלוהים
חנן אותי לשניה והוא בעצם הסתכל מבעד לעיניך.
נפרדנו לשלום, נשיקה וחיבוק.
חזרתי הביתה ועדין הריח שלך היה עלי. כמה כיף להריח את החולצה
שלי עכשיו. חבל שאצטרך לזרוק אותה לכביסה, אבל זיכרון הריח
יישאר.
אני שלך, אבל כ"כ מצטער שאת לא שלי. |
