היא צריכה שיעריכו אותה ויאהבו אותה עד בלי די.
הוא צריך - שרק יעזבו אותו לנפשו בעגמומיותו התהומית.
השחף צורח במלוא גרונו כשהוא חג מעל טרפו,
היום לא עומד דום, גם אם החללים נופלים כזבובים.
כשכל אבק הדרכים שקע
ולא היה מי שיחבק,
הוא נעלם בין הצללים
של חדר השינה.
גם המים החמים לא עטפו אותה
הוא שקע בתרדמה עמוקה.
אוהבים אותה אבל לא נוגעים,
אומרים הכל לכל אחד ולשכנים.
הוא היה מעדיף מסיבה רועשת,
הרבה חברים וימים מטורפים.
הצריחות לא פסקו והשחף הקטין מעגלי המעוף,
לקטנים ומדויקים.
הוא דאה לרגע -
ובשנייה מדויקת להפליא צלל אל עבר טרפו,
לכד אותו,
נסק אל על חזרה ועף אל בין הצוקים הגבוהים,
אל מול השמש השוקעת להאכיל את גוזליו. |