[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רועי בלום
/
אישתו חלק ב

מומלץ לקרוא קודם את : http://stage.co.il/Stories/122813  

"משי" הקול שנשמע ברחוב כמעט וניבלע בתוך רעש המכוניות החוצות
את הכביש, יוסי הלך בהליכה מהירה כמעט ריצה עוקב אחריה במבט
מנסה להשיג אותה, בזמן שהיא ממשיכה להתרחק בצעדים איטיים אבל
עקשניים מסרבת לעצור. "משי חכי רגע" צעק שוב מופתע מעצמו שהוא
רודף ולא נירדף, מופתע ורואה אותה ממשיכה להתרחק.
החברה שלו הופתעו כאשר הוא סירב שהם יבואו איתו. הוא יכל
להגדיר את זה כהלם, מעולם או לפחות עד לפני שלושה ימים לא זכר
שהלך לאיזה שהוא מקום לבד, והינה כבר פעם שניה שהם ממתינים לו
והוא דוחה אותם, מסרב לתרץ את סיבותיו, מסרב לחסוף חולשה, מסרב
לחשוף את הדמות שהחדרה לראשו.
מופתע חש את רגליו מגבירות קצב לכמעט ריצה, הוא לא זכר מתי
בפעם האחרונה רץ, ועוד אחרי מישהי אבל זה שהיא נעלמה בקצה
הרחוב גרם לו להגביר את הקצב יודע כי הוא צריך לדבר איתה, חייב
לברר להבין, ואולי יותר מכל חייב לחוש אותה לשמוע אותה. מאז
אותה שיחה בגן השעשועים לא הצליח להוציא אותה מהראש שלו, לא
הצליח להרחיק את הדמות שלה מהמוח, רואה אותה כאשר עוצם את
עיניו לפני השינה, רואה אותה כאשר מתאמן, רואה אותה בכל מקום
מופיע ניגש אליה ואז מגלה שזו לא היא.
קצה הרחוב חלף על פניו והוא החל מחפש אותה בעיניו בין עשרות
האנשים שהלכו ברחוב, מנסה בו זמנית להביט ברחוב ובחנויות
הרבות, להבחין האם היא אי שם בפנים. אז עוצר את נשימתו, היא
יושבת על אחד הספסלים, מחזיקה ספר כל שהוא קוראת בנינוחות,
נראה כאילו היא בתוך בועה משלה לא מבחינה בקהל שחש בה ללא
הפסקה.
הוא חש שהוא מתנשם בגלל מעט הריצה שרץ, נשען על אחד הגזעים
שצמחו ברחוב ומעליהם ענפים סבוכים אחד בשני מצלים על הרחוב,
מודעה של דירה להשכרה צמודה לידו מתנופפת מפריע לו להתרכז בה.

הוא תלש אותה ביד אחת ואז החל מתרכז ברחוב שמסביבה ובה מניח
לנשימותיו לחזור לעצמן, מסרב לתת לה לראות אותו רודף אחריה
מנסה לתכנן אסטרטרגיה איך להגיע אליה כאילו בטעות, לעזזל איתה,
מעולם לא חש כל כך מוזר, יודע כי לכל אחת אחרת שהוא ייגש יהיה
מבט של אור בעיניים על כך שהוא בכלל מדבר איתה מתייחס אליה, רק
היא...
הרחוב הפתיע אותו, הדמויות שעברו ליד הספסל התרחקו ממנו במעט
בכל פעם, נראה היה שהן לא רוצות להפריע לה לקרוא בספר שלה,
אפילו הרכבים האטו לידה. הוא התחיל ללכת בצעדיים איטיים
לכיוונה לא בטוח אם היא שמעה אותו עוד קודם כאשר הוא צעק את
שמה.
היא התמתחה מעט בצורה חתולית כמעט, מתחילה מלמטה מרגליה מושכת
את ההתמתחות כלפי מעלה בגב ואז ידיה הושטו למעלה כלפי השמיים
כאילו מנסה לקטוף את השמש ממקומה מקמצת בסופו של דבר את
אגרופיה עדיין אוחזת בספר ואז מקפלת אותו מניחה אותו לידה.
הוא הופתע כאשר למרות שניסה להתקרב בלי שהיא תרגיש בו, ראשה
הסתובב לכיוונו והיא הביטה בו צורבת אותו שוב במבטה, כל
ביטחונו שוב התערער ולרגע כמעט נעצר מרים את רגליו שוב בקושי,
מנסה להתחמק ממבטה לרגע ואז מצמיד עיניו לעיניה מנסה שלא
להוריד את העיניים ראשון בזמן שמתקרב אליה, צעקה נשמעת לאוזניו
כאשר הוא הבחין כי התנגש במישהי ברחוב, מעיף אותה על הקרקע,
עיניו המבולבלות הביטו לכיוונה לא בטוח מה הוא אמור לעשות כאשר
האישה על הקרקע צעקה לעברו במילים שלא הצליח להבין את משמעותן.
הוא שוב הביט במשי וראה בת צחוק על פניה בשעה שעיניו שוב ירדו
לכיוון זאת שהוא רק לפני שניות אחדות שיטח בלי לשים לב על
המדרכה, עדיין דיברה לכיוונו ורק שניות אחדות לאחר מכן הבחין
שהיא מדברת אליו והוא כן מבין אותה, ידיו בצורה כמעט אוטומטית
עזרו לה להתרומם, ההתנצלות שלו הופיע על שיפתותיו בלי שהוא ממש
הבחין בה רוצה להמשיך להתקדם לספסל שעליו היא ישבה, עיניו
שעזבו את האישה חזרו להביט לכיוון הספסל שהיה ריק בלעדיה.

מופתע עזב את ידיה של האישה שניסתה להתרומם בעזרתו ונחתה בחזרה
על המדרכה, אוזניו לא שמעו את שקיללה בזמן שמיהר לכיוון הספסל
מחפש אותה ברחוב במבטו מנסה ולא מצליח, היא שוב נעלמה לו.
האישה שהפיל כבר מזמן נשכחה מראשו בזמן שהבחין כי ישנו ספר על
הספסל שעליו רק לפני רגע קצר היא ישבה, ידיו כמעט בלי לשים לב
דחפו כמה אנשים בזמן שהוא ניגש לכיוון הספסל כדי לקחת את הספר,
האנשים שסביבו נעו באטיות שתסכלה אותו וכאשר סוף סוף הצליח
להגיע לספסל הבחין כי משהו מושיט את היד לכיוון הספר. אפילו
הוא הופתע מעצמו כאשר הוא זינק לכיוון היד האוחזת בספר, מוצא
עצמו מחזיק בכוח יד של זקן שאוחז בספר ישן, "זה שלי" אמר לזקן
כמעט מנער את הזקן בזמן שמוציא את הספר מידו. הזקן פלט איזה
משפט שחלף מעל לראשו של יוסי והתרחק מהמקום.
יוסי התיישב על הספסל לא מבין מה קרה לו, החיים שלו השתנו יותר
מידי בשלושה ימים האחרונים, מאדם השולט בעצמו ובסביבה שלו לפתע
החל לחוש שונה, הדברים זזו מהר מידי, הנסיבות לא עוצבו על ידו,
התחושה המוזרה הזו ליוותה אותו והוא לא אהב אותה בכלל, עיניו
שעדיין סרקו את הרחוב מחפשים אחריה עצרו את מבטם ונעצמו לרגע,
הוא לקח כמה נשימות עמוקות, ואז פתח את עיניו שוב, הרחוב
שהמשיך לנוע כבר לא עיניין אותו, הדמיות החולפות לא ניראו כמעט
לעיניו בזמן שהתרומם מהספסל והחל ללכת זקוף לכיוון ביתו,
סיגריה הופיע בפיו כמעט מבלי שחש בכך אוחז בה ביד אחת ובספר
ביד השניה מסרב להביט בספר לראות מה השאירה לו.





לא חלף יותר מידי זמן עד שסיים את המקלחת הארוכה בביתו, המיים
הזורמים הרותחים החלישו את המחשבות עליה והתחילו מחזירים
זיכרונות ישנים, השליטה על חייו הייתה חשובה לו יותר מידי מכדי
שהיא תשפיע עליו כמו שהיא השפיע עליו בשלושה ימים האחרונים,
מלחמה עיקשת הוא ניהל עם עצמו על האם להביט בספר לראות מה
השאירה בשבילו או שלא לעשות זאת, והוא ניצח, ניצח את עצמו את
עיניו שניסו בכל פעם להציץ, הסקרנות חתכה בו אולם הוא סירב
בעקשנות שלא הבין מאיפה באה להביט והצליח לצעוד עד הבית זורק
בכוח כמעט לא אנושי את הספר על מיטה משכנעה את עצמו להרפות
ממנו  ואז זורק עצמו למקלחת על מנת לנקות את עצמו.
המים התחילו להחזיר לעצמו את מה שהיה בו, עיניו העצומות חזרו
אחורה לזמנים שונים, מבחינים מביטים בארועים שונים מחייו
מחזירים לו את השליטה ואת היציבות. הוא סגר את המים נותן
לטיפות האחרונות להתיז עליו חש את הלהט של המיים הרותחים
המפסיקים להכות בו, יוצא מהמקלחון מביט במראה רואה את עצמו
עירום לחלוטין, בוחר שלא להתנגב לוקח משקולת מקצה חדר השינה
שלו, מרחיק מבטו מהמיטה מהספר, ומתחיל להתאמן. שעה ארוכה הרים
והוריד את המשקולות, גופו מזיע עדיין עירום, מנצנץ מעט מהזיעה,
העייפות מתחילה להשתלט על חלקים נירחבים בו בזמן שהוא מסיים
בפעם החמישית סת של כפיפות בטן, שוכח כבר מהספר, מרוכז כולו
שוב באימון, השרירים שלו כולם זועקים והוא מסרב להפסיק מצליח
להרחיק אותה מראשו ואז חוזר שוב למקלחת, המים הרותחים שוב מכים
בגופו ושוטפים ממנו את הזיעה בפעם השניה באותו היום, רק הפעם
הוא חש שהזיעה שונה, הוא חש את גופו הזועק צועק ואז שוב סוגר
את המים, יוצא מהמקלחת עדיין רטוב ניגש למיטה שלו מבחין בספר,
מבחין לראשונה שהכריכה שלו אדומה לחלוטין, במרכזה האות o
באנגלית גדולה, מרים אותו ומניח אותו על השידה, מוציא מגבת
חדשה ומחיל להתנגב מהמים.
דקות לאחר מכן מוצא עצמו למטה, מחפש במבטו אחרי החברה שלו,
מופתע מבחין שהם לא ממתינים לו, מתחיל להזכר כי הוא הרחיק אותם
ממנו, אמר להם לא להמתין לו, שהוא ייצור איתם קשר.
רגליו לוקחות אותו שוב בצעדים איטיים לכיוון אחד הבניינים
בשכונה הישנה, שריקה חדה וראש של אחד החברה מופיע מהחלון, במבט
אחד הבחור מבין ומסמן שהוא יורד. לא עוברות דקות ספורות והבחור
מופיע בכניסה מביט בו במבט שואל ואז פותח את הפה ומייד סוגר
אותו כאשר מבחין במבט של יוסי "עזוב" יוסי מסיים את השיחה שעוד
לא התחילה. הבחור בוחן אותו מבחין כי יוסי חזר לעצמו, כי הוא
שוב זקוף שוב מלא חיים, שוב העיניים שלו בורקות, מעלה חיוך "אז
מה עושים" שולף סיגריה מציעה ליוסי שלוקח אותה, מצית מופיע
כאילו משום מקום ויוסי מבחין כי השני לידם מחזיק בה מציע לו את
האש הדולקת בה, העיניים שלו לשניה נעלמות לעולם אחר ניזכרות בה
ואז חוזרות בעקשנות תוך כדי זה שהסיגריה נידלקת והוא שואף את
העשן עמוק לתוך תוכו.





לאחר כמה שעות שני החבר'ה מתרחקים ממנו הולכים לכיוון הבניין
שלהם, הוא פונה לכיוון הדלת הראשית של הבניין שבו הדירה שלו,
הם השפיעו בעיר שוב, יצרו כמה סיטואציות מעניינות הוא מחייך
לעצמו, חזרו לעצמן, מופתע מכמה שזה היה חסר לו בשלושה ימים
האחרונים, מרגיש שהוא חזר לעצמו, הדמות שלה עוד יושבת אי שם
בקצה ראשו אבל הוא חזר לשלוט, האנשים ברחוב שוב הולכים אחריו
וזה מה שחשוב.
כאשר הוא עובר את הדלת הוא מבחין בקצה עינו בכתם כהה יושב בצד,
כמעט מפספס אותו חושב האם לחזור לראות מה הוא החמיץ שם או
להמשיך כלפי מעלה לדירה שלו, החושך שבחוץ גורם לו להתקדם כאשר
הוא שומע רחש מאחוריו בזמן שהוא מתחיל לטפס במדרגות, הרחש עוצר
אותו והוא ממתין בלי להסתובב לכיוון הרחש עדיין מביט כלפי מעלה
לקצה המדרגות.
"אז קראת" שומע קול מאחוריו, מזהה אותה מתחיל לחוש שעולם שוב
משתנה שלא בהתאם למה שהוא רוצה, חושב האם להסתובב ואז ממשיך
להתקדם עונה בשקט  "לא, אולי מאוחר יותר" משתתק תוך כדי שממשיך
להתקדם כלפי מעלה "מוזמנת" מסיים את גרם המדרגות הראשון מתחיל
לעלות בשני "קומה שלישית דירה שמונה" מסיים ומזנק במהירות כלפי
מעלה, כמעט בורח.
הדלת לא מסכימה להיפתח כאשר הוא מנסה לסובב את המפתח מנסה
להאבק בדלת.
יד אוחזת בידו לפתע, רכה נשית, עוזרת לו ומסובבת את המפתח לצד
השני, הוא מופתע יודע ששנים הוא פותח את הדלת לכיוון הנכון לא
מבין למה הוא סובב את המפתח לכיוון הלא נכון.
הדלת ניפתחת הוא מסרב להביט בה נכנס פנימה משאיר אחריו את הדלת
פתוחה, שומע אותה נכנסת אחריו סוגרת בשקט את הדלת, גבו עדיין
לכיוונה כאשר הוא נעצר, לא בטוח בעצמו שוב, חוזר שלושה ימים
לאחור, "משי" אומר בשקט.
"כן" עונה. שומע את החיוך בקולה.
"רק רציתי להיות בטוח" מצליח לחייך תוך כדי שהוא מסתובב להביט
בה.
"אתה יכול אישתי" אומרת, כאשר הוא מסיים את הסיבוב ומעז להביט
בה. עיניה כרגיל ללא רתיעה מביטות בו בחזרה חודרות לתוכו, הוא
נאבק עם עצמו ומצליח להביט בה בכוח, מבחין כי הוא אוחז את
אגרוף ידו האחת בעזרת ידו השניה ולוחץ בכוח כאילו מנסה לפרק
אותו בשעה שהיא ראשונה מסיטה את המבט שלה מתחילה להביט בדירה
שלו.
אנחה יוצאת מפיו מבלי שהוא מרגיש ושוב זיק של חיוך עולה על
פניה בזמן שהוא חושב האם בקרב הזה ניצח או הפסיד.
מופתע רואה אותה הולכת לכיוון המקלחת שלו, "המטבח שם" אומר
מבחין כי היא לא ממש מתייחסת אליו, אולי כן לא בטוח בעצמו.
"אני מעדיפה להתקלח" אומרת בזמן שחולפת לידו ידיה מרימות את
החולצה שהיא לובשת והוא מבחין בגבה החשוף בזמן שהיא נכנסת
למקלחת סוגרת את הדלת אחריה, עיניו מבחינות כי אינה לובשת חזיה
כאשר החולצה שלה נוחתת ברכות על הריצפה. הוא עדיין עומד בזמן
שהמים מתחילים לזרום במקלחון שלו, מבחין בזכות האדים המתחילים
לצאת מהמקלחת כי דלת המקלחת לא סגורה לגמרי, מזמינה אותו להכנס
אחריה. חש את הדופק דופק חזק, לא סגור על עצמו לא בטוח מה
לעשות, בקושי מצליח שוב לזוז, עיניו נישארות נעוצות בדלת
ממשיכות להביט באדים החמים היוצאים, מרגיש את עצמו שוב מזיע,
מתחיל להתקדם כדי לסגור את הדלת אחריה, מניח את ידו על הידית
ומופתע כאשר היד שלה יוצאת מבעד לדלת ואוחזת בו "אני צריכה
סבון לגב" שומע צחקוק ונמשך פנימה לתוך המקלחת.
הוא מבחין בה עומדת מולו אוחזת עדיין בידו מחייכת, "חבל שלא
יצא לך לקרוא את סיפורה של o" אומרת ומושכת אותו אליה לתוך
המים כאשר הבגדים עדיין עליו והיא עירומה.
המים הרותחים מכים אותו מעוררים אותו מההלם שהתחיל עוד מהרגע
בה הבחין כי היא זו שבמדרגות, עיניו כאילו לראשונה נפתחות והוא
סוקר אותה לאט במבט מדוד מתחיל לחוש כי השליטה חוזרת אליו.
ידיה מלטפות אותו בשעה שהוא מוריד את החולצה הקצרה הספוגה במים
שלבש, "אישתי" אומר והיא מרימה את ראשה מביטה בו בין הטיפות
הגדולות המכות בשנייהם, "האם תהיי אישתי?" שואל שוב בזמן שהיא
מביטה בו ומנהנהת כן בראשה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מי זה התימני
הזה?
הפולני דווקא
נחמד. שמעתי
שמרוויחים הרבה
בסטארט-אפ.


מיכלי מסבירה את
עצמה


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/7/04 4:26
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רועי בלום

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה