הנמכתי את הטלוויזיה קרוב מאוד לmute-,
ברגל אחת נדנדתי את העריסה ויד שנייה חבקה את אישתי בזמן שראשה
היה מונח על חזי. מולי שלוחן קפה, עליו שתי קערות האחת ריקה
השנייה מלאה קליפות, כוס זכוכית מלאה מיץ אשכוליות, ספל קפה
חצי מלא בשוקו וערמת עיתונים.
אנחנו מחזיקים המון סוגים של עיתונים ברעמה הזו, בניהם למטייל,
נשיונל גיאוגרפיק, ארץ וטבע העובדה שבקושי לים אנחנו נוסעים לא
מפריעה. אני רוצה לטוס לחו"ל אבל אישתי טוענת שאנחנו צריכים
לחכות שנטע תגדל.
בכלל אפילו לצפון אנחנו לא נוסעים בלי שבועיים תכנון.
הרהרתי שוב במפל התנור שרציתי לראות בזרימתו וחזרתי לראות
טלוויזיה.
דמות הופיעה על המסך, בעלת חיוך דומה לחיוכה של אהובתי הקודמת
.
אני מסוגל לעצום עיניים ולראות אותה, היתה לה גומה אחת שהופיעה
רק ברגעים מיוחדים, השיניים הישרות ביותר שראיתי מעולם, שפתיים
ורודות ושיער שטני שבלי משים היה פשוט הדבר ההולם ביותר לחיוך
שכזה.
היו לה עיניים ירוקות בעלות ניצוץ שאמר כל כך הרבה שאף גרם לי
לאבד מילים ולפעמים להסמיק.
אהבתי לבלות איתה, היא היתה כל כך בלתי צפויה, היא יכלה להכנס
למושב לצד הנהג ולדרוש שאנהג עכשיו לים בלי שום הסברים, ברגעים
אחרים אמרה תנהג ומורה לי לעצור כשהתחשק לה. לא ידעתי מרגע אחד
למשנהו היכן נבלה את הרגע הבא.
אשתי הרימה את ראשה ממני, קטעה את חלומי בהקיץ.
"יש לך חיוך מוזר" העירה וחזרה לתנוחתה הקודמת.
מחקתי את החיוך וחזרתי לצפות בטלוויזיה.