דניאל הררי / מכתב לשווא |
אבל יודעת שלא תחזור
אולי אני מנסה
שהזמן ישוב לאחור.
לפעמים בערב, כשמוקרנת תוכנית טלויזיה אהובה
אני נזכרת איך היינו יושבים ומדברים
כשברקע כיכובה.
וגם בבוקר, כשהציפורים מצייצות
אני עוד נושמת את ריח החביתות המטגנות.
בצהריים, אני יושבים בצמוד לטלפון בדיוק בשלוש
ומחכה לשמוע את קיטוריך על כך שאתה תשוש.
וגם עכשיו, ברגע זה ממש
אני מחכה שמילת אהבה לי תלחש
ואז נלך לישון ביחד
כי מחר יום חדש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|