אלוהים מת.
אני לא סתם אומר, הייתי שם כשזה קרה.
הוא לבש דמות של ילד בן חמש, ששיחק בכדור בגן הציבורי עם אחותו
בת השמונה.
כשהילדה מסרה לו את הכדור, הכדור עף מעל ראשו, חומק מידיו
הקטנות, וריחף אל מחוץ להישג ידו מעבר לגדת המדרכה.
נהג המכונית לא ראה את אלוהים הקטן מדלג בעקבות הכדור
הצבעוני.
הוא גם לא שמע את צחוקו המתגלגל.
חריקת הבלמים החרישה את הצחוק והמכונית העיפה את אלוהים הקטן
באויר ולרגע נראה הדבר כאילו מנסה אלוהים לעוף, כאילו הוא מנסה
לחזור למקומו במרומים.
המלאכים היו עסוקים ולא ראו אותו מתרומם מהקרקע, אחרת היו
תופסים אותו ומרככים את נפילתו.
גופו השבור של אלוהים נחת על האספלט בכבדות.
חבול ומדמם ניסה אלוהים לבכות, לקרא לאימו, אך מפיו יצאה רק
זעקה אילמת.
הוא שכב שם, דומם, עיניו החומות מופנות אל השמיים .
היה לו קשה לנשום וכל שאיפה צרבה את ריאותיו. ראייתו החלה
להטשטש ועיניו נסגרו.
אלוהים הקטן נשם את נשימתו האחרונה ואז נדם.
גופו הקטן, הפצוע והשבור נשאר מוטל בתוך שלולית של דם על
האספלט.
הוא היה כל כך חיוור, כל כך לבן וטהור על רקע הכביש השחור.
באותו יום מת אלוהים.
אני יודע... אני הייתי שם כשזה קרה.