כשהאריות שאגו אל הקיר
דמעה ירדה
כשהאבנים הגדולות הוארו מהאפלה
הנחש את רגליו קיבל

במנשאות מוחי אותך סחבתי
אל מעבר לביצות הרטובות
בדגי ענק אלייך באתי
דרך גלים גדולים ומדבריות

בלבן צבעתי את עורך
והשמיים את ליבך הכתימו
לבדך תמיד נשארת בדד
ובראשך דמעה גדולה תשאר לעד

את הפסגה המושלגת שלי
את האמא היחידה שלך ילדייך
בשבילך אקריב את חיי
ואת תקחי את עפרי

כוורד שיצמח אל מול שקיעה יפה
כך את תהיי שלי.


שיר שכתבתי, על מישהי שאני אוהב- לא בהכרח בן אדם.
הייתי שמח לקבל ניתוחים על השיר.