בליל שבת בשבוע שעבר, ראיתי את תוכנית הראיונות "שישי בגאון",
בה רואיין בחור ישראלי יהודי, שענד צלב. לא זכרתי את שם הבחור
הזה - גם לא התאמצתי לזכור, אך לאחר שהחלטתי לכתוב מאמר זה
ולאחר בירור, הסתבר שמדובר בעופר שכטר, והוא לא רק אליל המין
השני, הוא גם מנחה בערוץ הילדים הישראלי.
שוב: מדובר בבחור צעיר בעשור השני לחייו, יהודי ישראלי צבר,
שינקאי כזה, מהבוהמה, כנראה - כי הוזמן לתוכנית אירוח יוקרתית
מה, בזמן צפיית שיא... יהורם גאון, בכל אופן, כינה אותו רוב
הזמן: 'אליל המין הנשי'!

אגב זאת, יש לציין ולשנן, שענידת צלב ע"י אזרח יהודי ישראלי
הינו מעשה חוקי, אינו מסכן חיים ואין כאן הפרה של חוק.
ברצוני לציין עוד דבר-מה:
שמתי בפורום ישראלי מסויים הודעה אודות העניין הזה, והעליתי את
השאלה הזאת: "מה יש לכם להגיד על ענידת הצלב - צלב גדול
במיוחד, ע"י בחור יהודי ישראלי? מה אתם אומרים, ישראלים יקרים,
על תופעה זו."

קיבלתי מספר תשובות להודעתי, מתוכן תשובה אחת מתחמקת ש"חיממה"
אותי, ועליה שיגרתי את התגובה הזאת:

"יהודי לא יענוד צלב. זו דעתי ואמונתי ומהותי.

עכשיו, מה הייתי עושה למען דעתי ואמונתי זו; זו עוד שאלה,
שאנדב לה תשובה מרצוני הטוב והחופשי: ובכן, הייתי מקיים את
אמונתי זו בכל מצב נתון, שאמצא בו: אם הייתי אבא שלו, הייתי
זורק אותו מהבית עם הצלב, ובד בבד מתאבל ומבכה את הכישלון שלי
בחינוכו; אם הייתי מורה שלו, הייתי מנסה להוציאו מהכיתה או
שהייתי יוצא בעצמי מבית הספר; אם הייתי מראיין כמו יהורם גאון
המתחסד, הייתי עושה לו פדיחה מתוקשרת וחיה: אין אתה רצוי
בתוכניתי, אדוני עם הצלב, גם בלי הצלב (כלומר, הייתי מזמין
אותו לתוכנית ביודעי, שיבוא עם הצלב, רק בשביל לסלקו בבושת
פנים ובשידור חי וכיאה לו); כרגע אני מתפקד כצופה, שצפה בבושה
החינוכית הישראלית, ומבכה בדרכי את הדור הזה ואת המכשול שלו
בהבנת הדמוקרטיה. במילים יותר פשוטות: אתה בתשובתך, מהווה מדגם
מייצג למדגם המכשול הדמוקרטי, שהזכרתי; למדתי על זאת מתשובתך
המתחמקת, המתיפייפת והיפיופה לעיל. "

הייתי חייב להביא סקירה זו בשביל להמשיך בעבודתי...
ונשאלת השאלה: האם תקבע או תשלול חירות הפרט להביע עמדה זו או
אחרת? ואני מוסיף עוד שאלה: מה הביא בחור ישראלי יהודי ללכת עם
הצלב שלו!
לדעתי, ההבנה המוטעית של חוקי הדמוקרטיה האמיתיים, היא אשר
הביאה את החברה הישראלית למיכשול חינוכי זה. אסביר את עצמי.

ו... אלייך, דמוקרטיה:
הדמוקרטיה בפני עצמה, ידידי, היא המצאה אנושית יקרה ביותר.
דמוקרטיה, למעשה, הינה אורח חיים בריא, טוב, יפה ועדין ומעל
לכל- אנושי, וצודק. אבל אני רוצה לשאול אתכם: האם הסוציאליזם
אינו טוב בפני עצמו? אתה יודע מה- אני אקצין עוד יותר: האם
לקומוניזם כוונות זדון רעות לאנושות? אני מודה, אינני מתמצא
בדיני קומוניזם וסוציאליזם ובהבדל ביניהם, אולם, וממה שאני
יכול לזכור משיעורי בית הספר ומהחומר האקראי שהזדמן לי, שישנה
תכונה מאוד אנושית וצודקת, שמתדלקת את הקומוניזם והסוציאליזם
כאחד: לתת הזדמנות שווה לכל אחד ולכל אזרח באשר הוא בלהנות
מהעוגה הכוללת. אם אתחיל בלשבח ולפאר את הטיב הגולמי הטמון
בתוכן "כוונה" כזו, אגיע למסקנה, שהתשתית האנושית היתה אמורה
להתבסס על תכונה מחשבתית כנה כזו...
אולם במרוצת ההסטוריה והשנים, גילתה האנושות שתי עכבות הקשורות
בתכונה מחשבתית זו, ומהוות מכשול קשה ואמיתי בדרך לביצוע המעשי
לכוונות הטובות...

1- ישנו פתגם בערבית האומר: לא הגיע מעודו "מחלק" לגן עדן! הבן
אנוש מטבעו לא יכול להתנהג באופן ישר מוחלט, ולכן אם תתן עוגה
ביד בן אדם ותבקש ממנו לחלקה באופן שווה בין עשרה אנשים, אל
תצפה שהחלק שלו יהיה שווה לחלק שיחתוך בשבילך, כי זה לא יקרה,
כי הוא בן-אדם מבשר ודם ולא מלאך, כי הטבע האנושי נוטה לכך. זו
עובדה מצערת, אך זוהי עובדה!
קל להבין איך עכבה זו הובילה את המשטרים, שאימצו "כוונות
טובות" כאלה, אל השחיתות והחורבן המוסרי מבפנים.

2- האמביציה, רבותיי. בלעדי האמביציה לא היה יכול האדם להגיע
לשום הישג; לא היה יכול לקום ממיטתו בבוקר ולהתקלח! האמביציה
היא מנוע האדם, לטוב ולרע - אך בדרך כלל לטוב... האמביציה
האנושית הולידה בדרך עוד כמה ילדים ונכדים יפים לאדם, כמו
תכונת "התחרות" הטמועה בלב כולנו, וגם היא מניעה את האדם כל
הזמן להתקדם קדימה, ולהספיק ולהשיג ולרוץ ו... לעשות!
...שוב, קל להבין איך "שיטת הכוונות הטובות" הכבידה על תכונות
אנושיות אלו, האחראיות להתנעת העשייה האנושית, ואף הרדימה
אותן... ויש מי שאומר, שאף קברה אותן!

אם כן, האדם במהרה גילה את הבעיות הטמונות בשיטה הצודקת והיפה
והכנה ההיא, והצביע על המכשולים הטמונים בה והעלולים לעמוד
כמתרס בפני התקדמותו, ו... וויתר עליה! בחר מתוך המודע והשכל
הישר לוותר עליה. הוא עשה את זה במהירות יחסית ובאופן מוחלט
יחסי.

נוצר וואקום! ובאה הדמוקרטיה ומילאה אותו.
הדמוקרטיה, לפני הכל, ענתה על שתי העכבות, שציינתי לעיל, באופן
ישיר ומוחלט!

1- אף אחד לא צריך לחלק לך. אתה תחלק לעצמך, וכתאוות נפשך; זה
תלוי רק בך.

2- האמביציה בצל המשטר הדמוקרטי עלתה פלאים וגירדה את השחקים.
התחרות בעיצומה! הכל למעשה מושתת על התחרות. גם חוקי ההיצע
והביקוש, שהיו עשויים מברזל, הוטו בעל כורחם לעיקרי התחרות,
וזה הביא להורדת המחירים- דבר מבורך בפני עצמו; זה הביא לשפע
ולטוב.

האנושות נשמה לרווחה ונדמה, שהגיעה סוף סוף אל הנחלה ואל
המנוחה. האמת, מגיע לה לאחר כל כך הרבה חושך... מי לא סבל
משחיתות, מי לא ראה את החושך, מי לא מישש אותו... איזו מדינה,
איזו אומה לא הרגישה את החושך ההוא ומוצריו ותוצאותיו. זה הביא
לתיסכול המין האנושי, זה הביא לחרפה- גם לחרפת רעב. זה הביא
לשלוליות דם, שנשפכו כמים במלחמות אפלות ואכזריות; מי לא שמע
על סטאלין...

וגם בשוק הכלכלי, נדמה והגענו לנחלה... המחירים ירדו, כאמור,
כתוצאה מפתיחות השוק לתחרות; הרגשנו את זאת בכיס! פתאום עלו
שמות חדשים לרשימת העשירייה הפותחת בדירוג העושר; וגם התהוו
עשירי-רחוב חדשים, מה שנקרא בשפת הרחוב "הנובורישים"; לפתע
פתאום התפתח מושג "שוק המניות" והנסד"ק וטבע ועלויות תלולות
ונטיות מסחריות, והתפתח לו פתאום שוק, שוק בפני עצמו - שלא
מוכר בדיוק סחורה, כאילו סחורה - בשיטה של הגשש... לפתע יכל כל
מאן דבעי לקנות כל דבר, שתאווה נפשו, אפילו אוטו מפואר, שלא
חלמו עליו ברוסיה האדומה, למשל. רק צריך לחתום על טופס
התחייבות קטן...

האנושות נשמה לרווחה! איך לא חשבו על השיטה הזאת קודם! היינו
חוסכים כה סבל ועוני וביזה ושחיתות ומלחמות ודם וחושך...

ולפתע, ממש אנו נמצאים בתקופה הזאת בשלב הזה, לפתע מתגלה לנו
תמונה אחרת: יש עוני ויש ביזיון וישנן מלחמות אכזריות ויש גם
שחיתות! היאך? יתכן? מה קורה? ישנן בעיות נוספות: ריכוזיות,
גלובאליות, מונופוליות. אומנם מילים אלו לא נשמעות מאיימות ולא
מכבידות, אך הן מסוכנות כפליים מהמילים ההן, שהשתמשנו בהן
בתקופת זוהר החושך... פעם (שם) בשביל לדעת שמישהו מרמה אותך,
היינו אומרים "הוא רמאי! הוא בן זונה! הוא מושחת!". היום,
בשביל להגיע למי שמרמה אותי ומעלה את מחיר הנפט או משחק במחירי
החלב לא כהוגן, אני צריך בשביל לעלות על הבן זונה הזה להיות
כלכלן ועו"ד ורואה חשבון ויועץ מס וברוקר ובנקאי ופוליטיקאי;
כולם ביחד. אם חסר לי מקצוע אחד מכל אלה, לא אגיע לעולם למניאק
ההוא, שעובד עלי ומרמה אותי עיני עינק!

מחירי הנפט לפני מספר שבועות עלו בכל העולם, ועלו באופן
משמעותי ביותר, לא באחוז או שניים. עם זאת, הצריכה של הנפט
עומדת על כנה. קשה לראות, שמישהו השבית את האוטו שלו בגלל
עליית הנפט הנוכחית, וכל העולם ממשיך לצרוך את אותה הכמות, אך
לשלם עבורה יותר. ועולה כאן שאלה אנושית פשוטה מעין כמוה: איפה
ההפרש של המחירים? אז איפה הלך הכסף הזה! האם מישהו יכול
להצביע על המניאק ההוא, שמרוקן את כיסי כל העולם מההפרש
המשמעותי זה במחירים, יום יום, במיליארדי דולרים? הרי לא מדובר
במצרך חדש או שונה, שיכול לעלות יותר, מדובר באותו המצרך! על
השאלה הזאת "איפה הלך ההפרש", ולבטח אפשר לקבל מכלכלנים תשובה
באורך של גלות, הם יכתבו לך ספר על העליה הזאת במחירי הדלק,
וישתמשו במונחים ומושגים מתקדמים ומקצועיים. רק דבר אחד לא
תקבל מהם: אז לאיפה הלך הכסף? איפה בדיוק נמצא ההפרש! איך
קוראים לרמאי, שמרוקן את כיסי ומנצל את המונופול שלו?

אנו עדים בעידן הזה לעליית מושגים חדשים, שלא היכרנו. ורק אנשי
המקצוע, כל אחד בתחומו, יכול להקביל את המונחים האלה עם אחיהם
מהתקופה שחלפה, מתקופת החושך... הריכוזיות והגלובאליות
והמונופול והבנקאות החליפו את המונחים של השחיתות ושל הביזה
ושל הזנות ושל הרמאות. זוהי אחת העכבות, שממש בתהליך הזה,
בתקופה הזאת, אנו עוברים: יש ביזה ורמאות ושחיתות, ובקנה מידה
גדול מתקופת החושך שעברה! וישנה עוד עכבה נוספת: קשה יותר
עכשיו מבעבר לאתר את הקנים המצורעים האלה, בגלל הסתבכותינו
היום בחוקי המסחר "החופשיים", המוגנים בצל הדמוקרטיה.

צדק וחוק. אלה הם המוצרים העיקריים, שביקשנו לרכוש מהדמוקרטיה,
והלכה למעשה, רק בגללם החלפנו בעלי בית...
האבסורד הוא, שאיננו מרגישים אפילו באבסורד. חוקי הצדק
הדמוקרטים החדשים, שאמורים להגן עלינו מפני העוול והאפל, הם הם
הגורמים לעוול ולאפל. צדק אמור להיות שווה לכל, והצדק אינו
שווה לכל, אלא תלוי ועומד ב"הגיון" דמוקרטי אפל בפני עצמו: מי
שבאפשרותו להעמיד עו"ד מהשורה הראשונה, סיכוייו טובים יותר ממי
שמקבל עו"ד ציבורי מהשורה התחתונה, ע"פ העקרונות הדמוקרטיים
(מחובתה של המדינה להעמיד עו"ד לכל נאשם!). ההסטוריה רשמה
בפניה אפילו מקרים של רצח נתעב, שמבצעו יצא לחופשי בגלל "חור
משפטי", שסוללת עו"דים יוקרתית יכלה לנצל! התביעה במשפט סימסון
התנחמה בטיעון: לפחות שמרנו על עקרונות הדמוקרטיה...

בחירה חופשית לנבחרי הציבור. זהו עיקרון העל של הדמוקרטיה!
האומנם? האומנם כל אחד יכול לבחור, וכל אחד יכול להיבחר? לכו
לאמריקה, מלכת הדמוקרטיה, וראו מי יכול להיבחר וכמה כסף צריך
בשביל להיבחר; ומכאן בקלות נגיע למניע, שאמור להזין את הנבחר
ו/או הכוחות התומכים בנבחר והקמפיין שלו.

ולגולת הכותרת, או אם תרצו, לבייבי של הדמוקרטיה: זכויות
האזרח. והדמוקרטיה כאן יורה לעצמה ברגליים בלי אבחנה. מלך השוק
השחור, שמחזור ההלוואות שלו מסתכם במספר מליארדי דולרים,
התראיין בתוכנית "משאל חם" בשבוע שעבר, ולא הסתיר דבר! מדובר
במאפיונר לכל דבר עם צבא לא חוקי של גובים וחוקי גביה נוקשים
ביותר; אך יש לו בנוסף סוללת עו"דים יוקרתית, שיודעת לתמרן בין
החוקים הדמוקרטיים- לכן הוא מעסיק אותה... והוא התראיין
בטלוויזיה! ולא הסתיר דבר! עם חיוך על השפתיים. אבסורד כזה
יכול להתקיים רק בצל דמוקרטי.
רוצח, שכבר שדד בחופשתו הראשונה מהכלא, ובעזרת חוק דמוקרטי
ועו"ד דמוקרטי מפולפל, יוצא לעוד חופשה ומחליט החלטה לא
דמוקרטית לא לחזור! אנס, שאין מספיק ראיות לעצרו, משתחרר ואונס
אזרחים דמוקרטים. לכל האבסורדים האלה מכנים בעגה המקצועית
"מיסי-הדמוקרטיה".

ואני אתן גולת כותרת אישית משלי: התהליך הדמוקרטי מחייב אותי
לחיות בצל אוייב, ומחייב אותי לתת לו את מלוא זכויותיו
האזרחיות. הוא אומר בריש גלי, שאיננו בעדי ובעד מדינתי ומצהיר
על עוינותו לי בראש חוצות ואני שולח לו בדואר המחאה מהביטוח
הלאומי הישראלי. יתרה מזאת: הוא יושב בבית המחוקקים שלי מכוח
חוקי הדמוקרטיה! מה לעשות? אלה מיסי הדמוקרטיה... צריך לשלם
מיסים בשביל לקבל שרותים.

אשר על כן, יש מי שאומר, שהדמוקרטיה פשטה את הרגל ואינני מסכים
איתו. אין שום סיבה להימנע מעיקרון אנושי עתיק ביותר: מזכות
הבחירה! הזכות לבחור את החוקים המתאימים והטובים, והזכות לזרוק
את החוקים הלא טובים והלא מתאימים. מדוע להתחייב על החבילה
במלואה?
אני אומר, שמספיק לי שני עדים ששמעו את הצהרת פלוני נגד המדינה
בשביל לא לשלוח לו יותר ביטוח לאומי. ולבטח מספיק לי אם ארשיע
אותו בהגשת סיוע לאויב בשביל להוריד כל זכות אזרחית המגיעה לו
ולבני ביתו ולכפרו. בדמוקרטיה היום, יכול ח"כ לדבר כנגד המדינה
מעל דוכן הכנסת, ואני חסר אונים, וכבול בחוקי הדמוקרטיה
הברורים ביותר; ואני אומר: ח"כ המצהיר, שהוא בעד האוייב, יש
להוציאו מהכנסת ובנוסף להאשימו בשבועת שקר. אני אומ,ר שיש
להמציא רשימת חוקים, שתשקף את ציביון האומה, ולאכוף אותה.
אמירותיי אלו, כמובן, הן כנגד הדמוקרטיה של היום, ולמעשה אני
מציע לברור את חוקי הדמוקרטיה ולהוציא מהם את החוקים המתאימים
לי ולתקופתי ולמהותי, ואת השאר לזרוק לים.

אסור לי היום להוציא חוק האוסר על אזרח יהודי ענידת צלב בהופעה
ציבורית, כמו בתוכנית טלוויזיונית. אפילו הכנסת לא יכולה לחוקק
חוק כזה, כי זה לא יעמוד במבחן בג"צ; אסור לי היום לחוקק חוקים
מהסוג שיאכוף ציביון לאומי יהודי, ואפילו שהכנסת מאוד תרצה בכך
ותצביע במלואה עבור כך- זאת כי זה לא יעמוד במבחן בג"צ; ולזה
אני קורא "מכשול דמוקרטי".

לסיכום, מכשול הדמוקרטיה הוא אשר יביא את הקץ על הדמוקרטיה,
וחבל... מה שאני רוצה הוא לברור את הדמוקרטיה ולקחת ממנה את
הטוב. ויש בה הרבה טוב.
מכשול הדמוקרטיה הוא אשר יביא את הקץ על הדמוקרטיה, ובאותה
מידה בא הקץ על הסוציאליזם, הטוב במהותו לאנושות. יכלנו לקחת
מהסוציאליזם גם הרבה, ואיננו יכולים עוד. יכלנו להגביל, למשל,
את המונופול! ואפילו את המונופול על העושר... איך חברה יכולה
להכיל בתוכה אדם עשיר, שיכול לקנות אותה?! ניתן להגביל את זאת
לטובת החברה ולרווחתה מבלי לפגוע בעיקרי התחרות החופשית! גם
בארה"ב "הדמוקרטית" ניסו לעשות זאת בהגבלת "מייקרוסופט"
והמונופול שלה, אך שוב הדמוקרטיה ירתה לה ברגליים ומר גייטס
חילק את החברות שלו לחלקים ע"פ המידה המתבקשת... שכחתם? יש לו
סוללה מכובדת של עו"דים!

מה שהביא את עופר שכטר להיות מנחה לתוכנית ישראלית לילדים
ישראלים בטלוויזיה ישראלית, כאשר הוא עונד על צווארו צלב נוצרי
גדול, זה נגף המכשול הדמוקרטי, שמוריד מאיתנו חללים השכם וערב.
זה הבלבול, שחל בנו, כאשר קיבלנו את הדמוקרטיה כחבילה אחת.