אנשים בחברה הם כמו צבעים בחדר.
חלקם בהירים יותר וחלקם בהירים פחות, ככול שצבע הוא יותר עז
ובולט השפעתו ניכרת יותר, אין זה אומר  שהשפעתו על שאר הצבעים
חזקה וחשובה, אלא הניגוד והנוכחות שלו מורגשת למבקר בחדר  תוך
השקעת מאמץ מזערי בהשוואה למציאת ההשפעות של צבעים פסטליים
ועדינים למרות שבדרך כלל השפעתם על שאר הצבעים, לאו דווקא  על
המבקר, מהותית יותר. חברה של צבעים מתערבבת רק עם חברה דומה,
כך שלדוגמא צבעי שמן לא יתערבבו עם צבעי מים ופחם לא יושפעו
ישירות מפסטלים, למרות שהניגוד ביניהם ישפיע. אך ישנם גם
משפחות שבינם ישנה אינטראקציה, פחם ועיפרון, שמן ואקריליק.
למרות שאין קרבת דם ביניהם הם יסתדרו מעולה על קנואס. אך
בהגיעם לחדר עליהם להתמודד עם צבעים ממינים שונים בעלי אופי
שונה. כמובן שגם בתוך כל משפחה של צבעים ואין זה משנה איזו לכל
חבר יש את היחודיות שלו הצהוב אינו דומה לכחול אף על פי ששניהם
צבעי שמן  יש ביניהם יותר שוני מאשר צבעי כחול ממשפחות שונות.
לכל צבע יש את השפעתו על מבנה החדר ועל העיצוב הפנימי שבו.
הסוד של צבעים בחדר הוא, למצוא את האיזונים המתאימים בין
משפחות הצבעים ובין החברים באותם משפחות. ולכל צבע יש את
החשיבות שלו. אך יותר חשוב האיזון הפנימי, המינונים והשילובים
השונים של צבעים. יש פעמים שחשוב הניגוד ובמקרים אחרים חשובה
ההדרגה. כל צבע צריך להבין את מקומו ואת כוחו. הוא חייב להבין
שלפעמים דווקא לחוסר היותו בפינה מסויימת בין צבעים מסויימים
חשובה יותר לחדר ומשפיעה יותר הן על הצבעים והן על המבקר
בצורה גדולה חשובה ומהותית יותר מאשר בהיותו שם. על ידי הבנה
זו יוכל להשפיע יותר, לא רק על הסובבים אלא ובעיקר על עצמו.