|
איך שתיקות מכאיבות יותר ממילים נשמעות
איך זנות של רגשות זה דבר קליל
איך הגוף רועד גם כשהוא כבר לא נוגע
איך הכאב באה בלילות להטריד.
פזמון:
ואיך את כותבת אותי במילים שזורות בי פצעים
ואיך הייתי קרוב אלייך אבל רחוק מאוד מלהחזיק.
ואיך את מסתכלת אליי בדמעות שרוצות לנגוע
ואיך צעקת בפניי שמעולם לא אהבת בי
רק נגעת כדי שלא אתאבד לך שלא אעלם
ואיך הייתי מובן מאליו בעינייך אך לא ידעתי עד כמה באמת.
ואיך רקמתי בך גשם של רגש
ואיך בכיתי כמו ילד שעטפת אותי בחומך
והנשיקה הייתה כמו שריטה שלא הגלידה
בעוד את נמוגה אל תוך עוד לילה שאני לא ישן בו. |
|
|
אתמול חברה שלי
הלחיצה אותי,
ככה אחרי הזיון
אנחנו מחובקים
יחד, ולא יודע
למה האווירה
התאימה והקראתי
לה שיר שכתבתי,
לא משהוא גדול
ככה ארבע שורות,
ואז משום מקום
אני רואה דמעה
זולגת לה על
הלחי, שאלתי מה
קרה והיא אמרה
לי שממש עכשיו
היא נורא מתרגשת
כי אני מזכיר לה
את אבא שלה, מה
אני אמור להסיק
מזה שגם לאבא
שלה יש זין
קטן?
עמוס מהמוסד
בתור לקליניקה
און. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.