סיפור על אהבה שלעולם לא זכתה להתממש...
רציתי לספר לך שהשתחררתי מכבליך. אני שמחה ומאושרת לספר לך את
זה. כמה ימים סבלתי, הייתי כלואה בצינוק אהבתך.
היום הוא יום שיחרורי. לא נתת לי חנינה, לא טרחת להביט אחורה
ולראות מה נותר משרידיי, שיחררת אמירות שווא ששרטו את ליבי פעם
אחר פעם, והותרת אותי מדממת. אבל אני,אתה הרי מכיר אותי. בתוך
הצינוק האפל והמטונף שזרקת אותי בו,ידעתי למצוא כדרכי את קרן
השמש שהובילה אותי אל מחוץ לכתלי הכלא.
ועכשיו אני משוחררת, ואתה כבול באזיקים ששמת על ידיך. מביט בי
מתרחקת. מקנא בחופש שלי, גומע בעיניך את המרחק שהולך וגדל,
בעוד אני שבה לדרך המלך. הדרך איננה קלה, והיא רצופה מכשולים
וקוצים וסימני שאלות אשר פוצעים את בשרי ונשמתי, אך אני למדתי
מן הנסיון ואני יודעת עכשיו כיצד להתחשל אל מול הסכנות שאורבות
לי בדרכי אל האושר.
מדי פעם אני נזכרת איך נפגשנו תחת מעטה דימדומי הערב וזוכרת
איך השתחררה להקת פרפרים בחלל גופי.
לרגע קט אני מסתובבת ורוצה לשוב אליך בריצה ולנענע אותך חזק
חזק ולשאול: למה עשית לי את זה? איך יכולת להתעלם באופן כל כך
חד ומכאיב מהכוח העצום של האהבה שהיתה לי אליך? והרי גם אתה
הרגשת. בזה אני בטוחה ושום דבר לא ישנה את דעתי. ראיתי את זה
בעיניך. אתה הרגשת! ובכל זאת, בחרת לעוור את עיניך וללכת שבי
אחרי תענוגות הגוף שהוצעו לך.
ואני, אני נשארתי עם עצמי, תוהה ושואלת מה קרה? איפה חלה
התפנית? עשיתי משהו שגרם לך להתרחק ממני?
אתה יודע מה? מגיע לך לשבת בכלא שאתה בנית. אתה גרמת לי לפקפק
בעצמי, גרמת לי לאבד אמון בעצמי, ועל זה מגיע לך מאסר עולם
בכלא שלך.
הדרך בה אתה בחרת ללכת תספק את כל תשוקותיך ותוכל להנות מכל
הבלי העולם הזה, אבל כל פעם שתרים את עיניך מעולם השעשועים שלך
ותראה אותי אתה תרגיש כיצד עוד חלק בך קמל ונובל. פיספסת את
הדבר הכי טוב שהיה יכול לקרות לך בחיים. אתה אולי לא רואה זאת
כך בטווח הקרוב, אך יום יבוא ואתה תראה זאת כמו שכולנו - כל
האנשים שעומדים מחוץ לכתלי כלאך ומביטים בך הורס את חייך -
רואים זאת.
אין בי כל רצון לנקום בך או במי שפיצל את דרכנו המשותפת. אין
כאן צורך בנקמה, כי אם ברחמים, על שלעולם לא תחווה אהבה אמיתית
כמו זו שהיתה בידך ואתה בחרת לשחרר. |