הסיפור שלי מתחיל בילדה, היא לא גדולה ולא קטנה לא שמנה ולא
רזה, היא לא יפה אבל גם לא מכוערת. היא באמצע שכזה.
בעודה הולכת לבית הספר פגשה את חברתה הטובה ביותר, וגם היא לא
גדולה ולא קטנה, לא שמנה ולא רזה, לא יפה ולא מכוערת, היא
באמצע שכזה. בעודן הולכות הן פוגשות את החבר שלהן שהוא לא כל
כך גדול ולא כל כך קטן, לא כל כך שמן ולא כל כך רזה, לא כל כך
יפה ולא כל כך מכוער. הם מגיעים לבית הספר.
שם הם פוגשים ילדים שגם הם לא גדולים ולא קטנים, לא שמנים (יש
חלק) ולא רזים (יש פחות), לא יפים ולא מכוערים. ומשום מה
הילדים צוחקים עליהם, ונוטים להציק להם. אבל גם הם ממוצעים
שכאלה, אז איך הם צוחקים על אנשים שהם בדיוק כמותם?