היא נגעה בשמיים, כך לפחות חשבה
הרחק מארצות החום, מכורתה
רגליה הקטנות צרובות מהחול הלוהט
ידיה הקטנות אוחזות בצעיף הלבן של אמה
נוגעת, לא נוגעת
היא נגעה בשמיים, כך לפחות האמינה
הטיח המתקלף של המעון החדש, הקר
הזרות, ים עמוק, תהומות
שפה לא מובנת, מבטים מוזרים
רואה ואיננה נראית
הכל לא מובן, לא מבינה, לא מובנת
איננה רואה ואיננה נראית
איננה קיימת, אלא בדמיונות הטרופים
והילדה השחומה הקטנה הופכת לנערה
היא נגעה בשמיים, כך לפחות קיוותה
בזרועותיו החסונות
האם הוא מחבק - לא הוא לופת אותה בחוזקה
חודר אל תוך גופה ובוקע את שערי הטוהר והתום
היא חווה אך אינה נחווית
היא נגעה בשמיים, כך לפחות ייחלה
בשארית כוחותיה נאחזת בקו הדק המפריד בין מה שהיה למה שיהיה אך
לא יהיה
שרועה על האספלט הקר, מדממת, הוזה
חיה מתה אבל אף פעם לא חיה באמת
הכל לא מובן, לא מבינה, לא מובנת
איננה רואה ואיננה נראית
איננה קיימת אלא בדמיונות הטרופים
והנערה הצנומה היא צל של מה שהיתה, אך מעולם לא היתה
היא נגעה בשמיים |
