אני כבולה. כבולה עם שרשראות ארוכות ועבות מברזל. בתוך עצמי.
לא יודעת את התשובה, לא יודעת את הסיבה, לא יודעת למה, ואיך
ושום דבר. אני לא יודעת כלום. המחשבות שלי הפכו לצרות שלי
והרגשות שלי הפכו לאויבים, הם כולם איתי אבל נגדי, אני לא
יודעת מה אני רוצה מעצמי ומה רוצים ממני, הכל הכל ביחד עוטף
אותי ומצייר שרשראות סביבי, ובמקום להשתחרר אני רק מוסיפה דבק
בין השרשראות.
לא דיברתי עם הלב שלי כבר הרבה מאוד זמן, הוא נמצא עכשיו אלפי
שנות אור ממני, הוא בטח יותר שמח עכשיו, כשהוא לא איתי, הוא לא
צריך לסבול אותי, הוא לא צריך יותר להתמודד עם שרשראות.
עכשיו הוא השאיר אותי לבד. מבולבלת, מעלה רחמים, לבד.
אני לא אצליח להתמודד, אני אקרוס. אני אקרוס ופשוט ארקב
מבפנים, אשאר גוף רקוב עטוף בשרשראות עצובות.
אז, לב שלי, תחזור בבקשה. |