למה הם מצפצפים? הם הרי לא מצפים שאם הם יצפרו אני פתאום יחשוב
שלמישהו אכפת ממני ואז אני לא אקפוץ... נכון?...
איזה רגע קסום. אני למעלה, הכי למעלה שרק אפשר, זאת בדיוק השעה
האהובה עלי, יש רוח קרירה והשמש מחממת בעיניים. מושלם.
כמה מכוניות. אלפי מכוניות נוסעות לשום מקום. לעבודה, הביתה,
לעבודה, הביתה. אבל לאן באמת? מליוני אנשים נאבדים בתוך
מערבולת כזאת. רק מי שמשלים עם המערבולת, משלים עם זה שאולי לא
אוהבים אותו שם למעלה, שהוא יום אחד ימות, מצליח לצאת
מהמערבולת המטורפת הזאת. אבל אז הוא מוצא את עצמו עומד על גשר
מעל כביש מהיר.
אני הולכת לצנוח לאט לאט למטה, עד שאני אפגע ברצפה ועשרות
עצמות אם לא מאות הולכות להתרסק בגופי. ואז, בלאגן בכביש. אבל
זה כבר לא נוגע לי.
אני קופצת, יותר נכון משליחה את עצמי. אני מרגישה את הרוח
נושבת איתי למטה, הרגשתי לרגע כמו עלה מתנופף ברוח וצונח לאט
למוות.
ופה זה נגמר, התרסקתי על הכביש, מכונית עברה עלי, הספקתי לשמוע
עוד קצת מהומה, ואז הנשמה עלתה וגוף נשאר מונח.