הוא רוצה להיות שלך,
את מחכה לו במרפסת,
מפשילה שרוולים,
רוכנת על המעקה,
ומדמיינת את הרגע שבו שפתיו יגעו בשלה,
מגע ידיו על גופך...
והוא ישיר לך חרש,
את השיר שאת כל-כך אוהבת...

"אם תצאי מחיי,
מי ידאג לעיניי,
מי ידאג לעיניי הדומעות.
אם תצאי מחיי,
מי יאסוף את שבריי,
מי ידביק את שבריי הכוחות."

וזהו.
זה מה שיעשה אותך מאושרת.
יקרב אותך מדרגה נוספת לעולם שכולו טוב,
אהבה והרמוניה.
ודמעות יהיו רק משמחה
וחיוכים יהיו נצפים פה לרוב,
גרסאות של מלאכים קטנים בצורת אנשים.
לבבות קטנים יעופפו ביניכם, כמעט כמו בסרטים מצויירים
ואתם תוחזקו בתוך מסגרת של 'אוהבים לנצח' בראשם של אנשים.
ואהבה אמיתית, שכ"כ השתוקקת לה, אחרי כ"כ הרבה אכזבות,
תתברר כמציאות,
ואוי, איזו מציאות... הרמוניה!
חיוכים מרוחים על הפנים כמו בד,
והיופי הוא כמו צבעים שנשפכים באקראי,
משאירים אחריהם בלאגן שהוא מושלם,
מהסוג שקשה להשיג, לא לבד.
ואנשים ינסו לגעת בכם,
רק כדי להרגיש - שזה אמיתי,
כדי לדעת- שזה אפשרי,
כדי להאמין - כי בלי אמונה אתם לא הייתם מצליחים לשרוד,
כי בלי אהבה,
את היית כבר מזמן בתחתית איזה צוק,
מרוחה לך בשלולית דם,
עם חיוך מרוח שהתפשט כנראה בזמן הקפיצה שלך,
כשבאמת שמחת,
ואני הייתי מתקרבת ולוחשת לך,
שאם הייתה לך אהבה,


אולי הייתי מעזה לקנא.