אני יודע, אני יודע-אתם בטח שואלים את עצמכם למה לעזאזל הוא
כותב מונולוג בנושא ספורט? במה חדשה זה מקום לאנשים מתורבתים-
מעריצי/חקייני אתגר קרת/יוני בלוך-זהו לא מקום לאוהדי ספורט
בבונים...
אבל מה לעשות - זה אני. וכן - אני יודע שזה לא ממש ראוי להעביר
ביקורת (שהפכה קצת בנאלית לאחרונה) על הספורט הישראלי, אבל
החלטתי לכתוב בכל זאת (ולו רק כי קצת חבל לי שבדפיוצר שלי יש
רק "סיפור קצר"...), את כל מה שיש לי בלב על הספורט המופלא הזה
הנקרא "כדורסל ישראלי".
וכשאומרים "כדורסל ישראלי" אי אפשר שלא להגיד "מכבי תל אביב".
שלא תטעו לרגע, חברים: גם אני, כמו אלפים נוספים, קפצתי קפיצות
מטורפות, שלא היו מביישות אף קופץ טרמפולינות רוסי, בסל ההוא
של שארפ - שתי שניות לסוף.
וכאן בעצם טמון סודה של הקבוצה הצהובה: הווינריות.
מי לא אוהב ווינרים? המדינה רוצה קבוצה ווינרית, לשם שינוי,
שתייצג אותה בכבוד. ולכן, כשנבחרת הכדורגל - הספורט האהוד
במדינה - מחלצת תיקו עם נבחרת העל של מלטה, לא פלא שמכבי פתאום
נקראת "הקבוצה של המדינה".
חלקכם לא יאמינו לי, אבל  גם בתור אוהד כדורגל ירוק מהצפון,
עקבתי בדריכות (חיובית) אחר עלילותיה של הפועל ת"א עד לרבע גמר
אירופי מכובד.
אך אירופה לחוד, וישראל לחוד.
ובישראל אין דבר שיותר מגעיל אותי מאשר אותה קבוצה
כחולה-צהובה.
כי נמאס כבר מטקס גזירת הרשתות השנתי, ומזה שהקבוצה כבר צריכה
להחליף את הדגלים שבהיכל. כי כבר אין מקום לכתוב את כל השנים
של האליפויות, ונמאס כבר מהעובדה שהאנשים בספריה הציבורית יותר
רועשים מהקהל "המדהים" של מכבי במשחקי הבית בליגה.
מישהו אמר צביעות?
אפילו הקהל הנאמן זועק לקצת תחרותיות. הרי מה הם צריכים עוד
כותרות בעיתון על כמה שהקבוצה השנייה הייתה קרובה לרדת
מהשלושים הפרש? הם הרי רוצים שיעריכו אותם - כמו שמעריכים אותם
באירופה.
אותו קהל, שמילא בקושי חצי היכל במשחק ההכתרה בשנה שעברה, ממלא
כיום את יד-אליהו רק כאשר יש סיכוי, ולו אפילו הקלוש ביותר,
שסוף כל סוף יהיה משחק אמיתי - כזה שלא נגמר בהפרש השווה למספר
הסנטימטרים בגובהו של פארקר. משחק שבו יעריכו את הקבוצה שלהם
באמת, ולא יקחו את הניצחון כמובן מאליו.
הרי ברגע שהתקשרות רק מצייצת על אפשרות של ניצחון של הפועל, זה
מספיק לקהל הצהוב כדי לבוא ולצפות במחזה נדיר שכזה. ואולי גם
להוכיח אחרת.
אז למה בעצם העונה החולפת, 2003/4, נחשבת לאחת העונות היותר
טובות של הכדורסל הישראלי? כי זאת העונה של "האלטרנטיבות": של
הפועל ירושלים, הפועל תל אביב, נהריה (שגם הצליחו מאוד
באירופה). אבל בעיקר כי בעונה זו מכבי תל אביב ספגה מספר
הפסדים גבוה במיוחד ביחס לכל....50 השנה האחרונות (ותסלח לי
גליל עליון).
אף אחד ממנויי הקבוצה של מכבי לא קונה מנוי כדי לראות את
אימפריית העל, מ.כ חיפה/נשר, מושפלת בהיכל.
הם קונים מנוי כדי לראות את צ.ס.ק.א. מוסקווה או סקיפר
בולוניה.
למה, אתם שואלים? כי רק ביורוליג יש למכבי תחרות. רק ביורוליג,
כשמכבי מנצחת ב-20 הפרש הנצחון הוא "הירואי ומראה על עבודת
אימון נדירה של המאמן" ולא "בנאלי ויבש, ומראה על עבודת שיפוט
חלשה של השופטים", כפי שרואים למחרת כל משחק בליגה הישראלית.
רק תחשבו כמה ליגת העל בכדורסל הייתה יכולה להיות מעניינת,
אילו רק היתה בה יותר תחרותיות.
הכדורגל, בימיו הטובים (העונה החולפת היא לא דוגמא טובה
במיוחד), הביא למגרשים אלפי אוהדים, ואחת הסיבות העיקריות לכך
היא התחרותיות. לכל קבוצה יש סיכוי ממשי לנצח כל קבוצה אחרת,
ובעיקר - יש בכל עונה לפחות 3-4 קבוצות שרצות לאליפות, בלי
גורל שנגזר מראש.
בכדורסל הישראלי, לעומת זאת, ברור לכולם מי תהיה האלופה בסוף
השנה. וגם כל מיני דיבורים על ה"אלטרנטיבה" אחרי איזו נפילה של
הצהובים אינם רציניים.
מאמנים הרי יודעים שניצחון על מכבי לא יתן להם דבר. מקסימום הם
יוכלו לכתוב בקורות חיים שלהם שפעם הם ניצחו אותם, ובכך להשיג
איזה משרת עוזר מאמן שלישי בנוער של מכבי ת"א.
לכן, לא פלא שאוהדי הכדורסל בארץ מתחלקים לשתי קבוצות: אוהדי
מכבי תל אביב ושונאי מכבי תל אביב (שאולי גם, במקרה, אוהדים
איזה קבוצה מקומית קטנה אחרת). חוסר התחרותיות הזאת מביא
לחורים אדירים בתקציב של קבוצות קטנות (כלומר: כל קבוצה אחרת
שהיא לא מכבי ת"א), וגורם לאיחוד מוזר בין קבוצה מהצפון לבין
קבוצה מהדרום - שמשחקי הבית שלה בכלל במרכז - דבר שרק מוריד את
הזיקה של הקהל הנאמן, בעברו, ליצור כלאיים החדש הזה שנקרא
הקבוצה המקומית, ובהתאם מביא רק 19 איש (כולל האפסנאי, הבת של
מאמן הכושר, ומוכר השתייה) למשחק בין גבעת שמואל-פתח תקווה
לבין רמת השרון-חיפה, לדוגמא.
אין לי פתרונות לבעיה. אני לא חושב שתקרת שכר הוא פתרון
בר-ביצוע, בוודאי כל עוד שמעון מזרחי הכל-יכול בשטח. בנוסף, זה
לא יפתור הרבה; אם כבר, זה רק יוריד את רמת הקבוצות עם הזמן.
אני רק יכול לקוות שקבוצות לא יבואו למשחקים מול מכבי בהרגשה
שאין להם מה להפסיד, כי אף אחד לא באמת מצפה שינצחו. אני רק
יכול לקוות ששחקנים ברמה גבוהה (כמו סטיבנסון מבני השרון,
סולומון מירושלים וכו') לא יבואו לשחק בארץ רק במכבי.
כי הכסף לא צריך לשחק בספורט.