היא לא יכלה להחליט אם זה מצחיק או עצוב היא רק ידעה שבשניה
הזאת החיים שלה הולכים להשתנות שום דבר לא הולך להיות כמו
אתמול. מחר אם במקרה היא תראה אותו ברחוב או בכל מקום אחר היא
לא תדע איך לגשת אליו, מה להגיד לו, האם לנשק אותו או לא. היא
הרגישה באוויר כאילו היא נופלת מבניין של מאה קומות ולמרות
שפעם היא ידעה שיהיה מי שיתפוס אותה שם למטה היום היא כבר לא
בטוחה, היום היא די משוכנעת שאם היא תפול אז הדבר היחיד שיתפוס
אותה תהיה האדמה שהיא תתקע בה בסוף הנפילה והיא והאדמה יהפכו
לישות אחת בלתי נפרדת, היא כבר דמיינה את המצבה שלה שם בדיוק
באותו מקום בו התרסקה. היא דמיינה לעצמה את הלוויה שלה ,מי
יבוא להיפרד ממנה בפעם האחרונה היא רצתה לדמיין אותו שם אבל
היא פשוט לא הצליחה, לא כי היא לא זוכרת איך הוא נראה פשוט כי
היא לא יכולה לדמיין לעצמה שעוד אכפת לו ממנה ושהוא מרגיש משהו
כלפיה.

הוא  הרגיש ממש רע בזמן האחרון והחליט שזהו שהוא לא רוצה לפגוע
בה ולכן הוא חייב לעשות את זה עכשיו לפני שזה יהיה מכוער. הוא
הסתכל לה בעיניים ואמר לה את המילים שהוא לא חשב שאי פעם יצאו
לו מהפה. הוא סיים את מילותיו והיא לא הגיבה היא רק הסתכלה
עליו במבט המתוק שלה ולאט לאט הוא שם לב שהמבט שלה מתעצב יותר
ויותר, הוא לא ידע איך להחזיק את עצמו באותה שנייה ואז היא גם
התחילה לבכות וברחה משם. הוא הרגיש ממש רע עם עצמו ולא הבין
למה הוא היה חייב לעשות את זה אולי הוא עשה טעות אולי זה שרע
לו עכשיו לא אומר שגם לה רע וההרגשה הרעה שלו עוד בכלל לא
הייתה באשמתה. הוא הלך הביתה והתחיל לבכות גם הוא, אז הוא ישב
וחשב על מה שהוא עשה ועל המילים הנוקשות שהוא אמר לה ואז הוא
החליט לבוא אליה ולנסות לחזור בו לנסות לתקן את מה שהוא עשה.
הוא נסע אליה הביתה, היא הייתה גרה בדירה העליונה בבניין מאוד
גבוה, הוא הסתכל על המרצפות ליד הבניין שלה הוא לא ידע למה הוא
הסתכל לשם בכלל אבל אז הוא הבין שזה מאוחר מדי.