אהלן וסהלן. זה תסריט שאיתו כבר יצאנו לצילומים - ואז הכל
נפל. השחקן של ד"ר זקלדקה, בעצמו במאי פיצ'רים ממוסקבה, הודיע
לי שהוא מבריז בבוקר יום הצילומים הראשון. מאז לא הצלחתי לגעת
בתסריט ואני משחרר אותו כאן לתגובותיכם הכנות והבונות, כדי
לנסות ולשפרו ולבסוף לצלמו. תודה

כתובית: פעם, לפני הרבה הרבה שנים, כששידורי הספורט עוד היו
בחינם לכולם...

סצנה 1
יום, פנים. חדר השינה של אורית.
עמוס (25) יושב לחוץ על מיטה, לבוש בוקסר ומאזין בשקיקה
לשידורי הכדורגל בטרנזיסטור קטן המחובר אליו באזניות. בידו
טופס טוטו יקר. אורית (24) זרוקה ישנה לידו במיטה בבוקסר
וגופיה. על השידה ליד המיטה תמונה של אורית עם הוריה וקופסת
קונדומים קרועה ולידה אריזות ריקות. סאונד ותאורה של שבת
בצהריים.
עמוס:
(צועק) שיט! חתיכת אידיוט!
אורית (מתעוררת מצעקותיו):
מה קרה? (תולשת לו אזניה מהאוזן) מה אתה צועק?!
עמוס (מגלה שהאוזנייה נשלפה מאזנו):
מה את עושה?
אורית:
אתה אולי לא שומע את עצמך, אבל שומעים אותך בכל הבית!
עמוס מחזיר את האזניה לאזנו ומטפס מעליה על 4 במבט שובב
ומאיים.
אורית:
(בחיוך מתפנק - מאשים) עוד פעם מלאת טופס בחמש מאות שקל?
בו זמנית הדלת נפתחת, עמוס מפנה אליה מבט מבוהל וקופץ בחזרה
למקומו. לתוך החדר נכנס ד"ר זקלדקה (55), אביה של אורית, אוחז
חבילת דפי פוליו כתובים ברוסית. ד"ר זקלדקה מתהלך במרכז החדר.
מבטו חודר והוא לא מתיק את מבטו מעמוס לאורך כל השיחה. עמוס
שולף את האוזניות מאוזנו, ובמהלך הדיאלוג הבא מנסה לטאטא עם
רגלו (כולל ניסיונות לתפסו עם אצבעות הרגל) קונדום משומש הזרוק
קשור למרגלות המיטה אל מתחת למיטה.
ד"ר זקלדקה:
בוקר טוב- שמעתי שאתם ערים. עמוס, רציתי לבקש שהפעם תישאר
לארוחה, שנספיק להכיר אותך.
עמוס:
אני הייתי שמח להישאר, ד"ר סקלדקה...
ד"ר זקלדקה:
ד"ר זקלדקה.
עמוס:
כן, סליחה, אבל יש לי מלא דברים לעשות.
אורית:
אבא מה זה?
ד"ר זקלדקה:
זה עוד דו"ח, אני צריך שתקלידי לי אותו לדיסקט. (מניח את
החבילה ליד המחשב של אורית ומתקרב לקונדום, מסדר כמקבילות את
נעלי עמוס שמושך את רגלו בחזרה תחת השמיכה. לעמוס:) יוליה ואני
היינו מאד שמחים להכיר אותך. תישאר לארוחה ואז תלך. בבקשה.
(יוצא, עמוס מחזיר את 2 האוזניות לאוזניו)
אורית (מתיישבת על המיטה, מלטפת את גבו של עמוס):
יאללה, בוא נתלבש.
עמוס:
עזבי אותך, נראה לי שאני אזוז הביתה, תגידי להם שהייתי חייב
לעשות ת'תרגיל בהסתברות.
אורית:
(קמה במהירות, זורקת בכעס את הקונדום המשומש לפח) טוב, אני לא
אצליח הרי לשכנע אותך.

סצנה 2
פנים, יום. מסדרון בבית זקלדקה.
עמוס יוצא מחדרה של אורית, לבוש ברישול, אוחז בידיו את
רישיונותיו, מפתחות למכוניתו, ארנקו, מפתחות ביתו, הטרנזיסטור,
טופס הטוטו ומשקפי שמש. פוזל לצדדים, הוא מצליח להתגנב בחשש רב
עד דלת הכניסה, פותח אותה ובצידה השני עומד ד"ר זקלדקה אוחז
בכיסא משרדי מעפן עם גלגלים.
ד"ר זקלדקה:
בוא, הבאתי לך כיסא מהשכנה. בוא לשבת בבקשה.
עמוס:
(משפיל מבט, נכנס לתוך הבית, הדלת נסגרת)

סצנה 3
פנים, יום, חדר האוכל בבית זקלדקה.
עמוס יושב בשולחן, כולם עסוקים בהכנות במטבח. אורית מגיעה, שמה
על השולחן מגש מפואר ובקבוקי שתייה חריפה.
אורית:
מה קרה שהחלטת להישאר?
עמוס:
(נבוך) לא יודע, אבא שלך שכנע אותי...
אורית עצבנית, חוזרת למטבח. עמוס שולף מכיסו בהיחבא אוזניה
אחת, ובזהירות מקרב אותה לאזנו המוסתרת, אך עם השמע צעדיו של
ד"ר זקלדקה ממהר להורידה תחת השולחן. במקביל נשמע השידור
מהאוזניה: "הוא מתקרב עם הכדור, זה מסוכן- אבל לא! סימן-טוב
מרחיק את הכדור לקצה השני של המגרש..." עמוס תוחב את
הטרנזיסטור עמוק לכיסו.
דוקטור זקלדקה:
(נעמד מאחורי עמוס, אוחז בכתפיו): נוח לך?
עמוס:
כן...
כולם מתיישבים. השולחן ערוך במבנה כשל מגרש כדורגל. הד"ר יושב
בראש השולחן, שפונה לכיוון הדלת.
ד"ר זקלדקה:
בתאבון. (מוזג לכולם יין גרוזיני לכוסות) אנחנו נרים עכשיו
לחיים ואני חושב שמותר לנו לתת הפעם את זכות הנאום לאורח שלנו,
שאנחנו לא רואים הרבה, עמוס.
עמוס:
מה?
ד"ר זקלדקה:
עמוס, אתה אומר לנו לחיי מה אנחנו מרימים את הלחיים הזה.
בבקשה.
עמוס:
אה, לחיי השבתות, לחיי עושר ואושר, לחיי המזל שבא למי שמשקיע!
ד"ר זקלדקה:
(לא מתיק ממנו את מבטו!) לחיים! (כולם שותים)
יוליה:
אתה רוצה סלט?
עמוס:
כן, תודה (בוהה לתוכו, חולם על הדשא של המגרש, מתעורר בחזרה
לקול עגבניית שרי שנופלת מהקערה לשולחן ומתגלגלת. עמוס עוקב
אחריה עד שהד"ר לוכד אותה בכף ומחזיר אותה לצלחתו של עמוס/
אוכל אותה בחיוך.
עמוס:
סליחה, אני כבר חוזר. (קם)

סצנה 4
(עמוס הולך לשירותים, נכנס, נועל את הדלת ונחפז לתקוע
ת'אוזניות באזניו. סאונד של משחק חודר לאוזניו, הוא עוצם את
עיניו בסיפוק, סוגר את מכסה האסלה ומתיישב עליה, פוקח עיניים
ומתחיל להאזין. כעבור כמה שניות נשמעת דפיקה בדלת, עמוס שולף
את האזניות מאזניו) כן?
קולו של ד"ר זקלדקה:
צריך עזרה שם?
עמוס:
...אה, לא, אני כבר בא.
עמוס קם ומתכוון לצאת, חושב לרגע, חוזר ומוריד את המים באסלה,
יוצא שבוז.

סצנה 5
עמוס מתיישב לשולחן, שומע בדרך את שידורי הכדורגל בוקעים מחלון
השכנים והשיחה שעל השולחן עוברת לרקע. הוא מתקרב לאט לאט
לכיוון החלון ומטה את אזנו לשמוע. יוליה מביטה בעמוס.
ד"ר זקלדקה:
עמוס, זה נראה כאילו משהו מטריד אותך. תרגיש בבית! אנחנו כמו
משפחה הרי! תגיד לי, אולי אני יכול לעזור...
עמוס:
(ניצוץ של תקווה עולה בעיניו) האמת... אולי אפשר לבקש ש...
נשמע רדיו? (מצביע על מערכת הסטריאו, מתעורר, מתרומם) שאני
אדליק?
ד"ר זקלדקה:
שב, שב, אני אדליק. (עמוס מתיישב מיד, הד"ר מדליק רדיו, מוזיקה
קלאסית מודרנית וקקאפונית ממלאת את חלל החדר. עמוס נשבז. הוא
מתגלגל בזהירות אחורה לכיוון החלון כדי להיטיב לשמוע את שידורי
הכדורגל)
ד"ר זקלדקה:
מה, לא טעים לך?
עמוס נאלץ להתכופף ממושבו קדימה בהגזמה כדי להגיע לשולחן.
יוליה:
(קמה ממקומה על השולחן, מביטה בזווית לעמוס) עמוס בוא, אני
צריכה עזרה שלך.
ד"ר זקלדקה:
לאן את לוקחת אותו? (לעמוס:) שב, רק התחלנו להכיר!
יוליה:
(קורצת לעמוס ומסמנת לו בראשה שיבוא) אתה רוצה לבוא?
עמוס:
מבולבל,  קם והולך אחריה, נועץ מבט מלמעלה בד"ר שמביט בו זועם
מלמטה.

סצנה 6
יוליה מוליכה את עמוס למטבח, שם נעצרת, מסתובבת אליו
יוליה:
(מנגבת ידיים בסינר) תוציא ת'טרנזיסטור.
עמוס:
מה? איזה...
יוליה:
נו תוציא!
עמוס שולף בהכנעה את הטרנזיסטור ומגיש לה. היא תוקעת אוזניה
אחת באזנה, מפעילה את הרדיו ומוסרת לו את השניה תוך מבט מרוכז
ברצפה. הוא מתאושש ושם את האזנייה באזנו.
יוליה:
(שולפת טופס טוטו מכיס הסינר) כמה כמה עם בית"ר? כבר קרעו את
חיפה? (עמוס מחייך המום)

סצנה 7
ד"ר זקלדקה וביתו יושבים לשולחן. שקט מעיק.  הד"ר מסתובב:
יוליה! איפה אתם? את מביאה קינוח?

סצנה 8
יוליה ועמוס עומדים במטבח, אזניה אחת תקועה בכל אחד, עמוס
מבסוט, מחייך מאוזן לאוזן, לוחש "יש!" יוליה נותנת לו עפרון,
והוא מסמן V בטופס. נשמע השידור: "...והמשחק הלא ידידותי הזה
נגמר בניצחון מוחץ..."
יוליה:
sorry, איוואן, אנחנו עושים פה כלים, כבר באים! (עמוס מושיט יד
כדי לפתוח ת'ברז, נעצר, צוחק לעצמו ומפנה את אותה היד כדי
להגביר את הרדיו. שניהם מתמכרים להאזנה. יוליה לוחשת לעמוס)
אמרתי לך שזה יהיה איקס! (נדה בראשה, מסמנת בטופס).