היה שם מוזר,
הכל שחור ולבן,
מפחיד פה...

איך הגעתי למקום ההוא?
למה עשיתי את זה?
איך אני לא זוכר?

אם רק אשתי הייתה בחיים,
כבר מזמן הייתי חוזר הביתה,
מנהל חיים כמו כל אדם ממוצע...

אבל לא,
אני משהו מיוחד,
תמיד חייב להיות שונה,
ובשביל זה דפקתי את עצמי כמו אידיוט.

כולם דפקו שם אחד את השני,
אפילו אותי כבר הצליחו לדפוק,
אבל לא יכולתי לעשות כלום.

אם רק לא הייתי עושה את מה שעשיתי,
לא היו מעבירים אותי לכאן,
לא הייתי עכשיו משותק בידיים,
הייתי נשאר ממוצע,
כמו שצריך להיות,
כמו כולם.

אף אחד פה לא מאמין לי,
חושבים שאני ילד קטן,
לא מתייחסים אלי.

אבל לפחות יש לי חדר,
חדר יפה ונעים משלי,
רק חבל שמידי פעם נכנסים האנשים הלבנים.

הם אמרו שזה רק זמני,
רק בדקה או שתיים,
בפרק זמן קטן מאוד,
באמת זה מה שהם אמרו!
אבל כנראה הם טעו,
כי אני עדיין כאן,
בחדר שלי,
עם הריפוד שלי...